08-9372824
צור קשר
mazkirut@shiller.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||||
מושיקו - אבא יקר שלי  לאבא היקר לי מכל. האיש עם השיער הלבן, השפם השחור, העיניים הטובות ולב של זהב, הלב שנדם אתמול בבוקר. אני רוצה לספר לכם ולך אבא מי אתה ומי היית בשבילי: הוריו של אבא מרים מזרחי וחיים כהן נולדו בסלוניקי יוון ב1901/1902. סבא חיים היה סוור בנמל סלוניקי ובשנת 1933 עלו לארץ כחלק מתוכנית להבאת כוח עבודה לנמל תל אביב הנבנה. הם עלו דרך נמל חיפה והתיישבו ב"שכונת שפירא" אשר בתל אביב. בתשעה באפריל 1936 נולד בנם בכורם - משה, שנה לאחר מכן התווספה אחותו אסתר וזה היה התא המשפחתי שלך. בנוסף חיה בארץ כיום בת דודתם חמדה ומשפחתה היקרה: לאה, חלי, שרית ושלומית, בני זוגם וילדיהם. ב1939 עברה המשפחה לבאר יעקב להכשרה חקלאית. ב1942 החלו להגשים את חלום החקלאות ב"צור משה" שבשרון. אבא למד בבית ספר יסודי בצור משה ובהמשך בקדימה. בסוף 1947 תחילת 1948 מלחמת השחרור איימה על המושב, חלום החקלאות תם והמשפחה חזרה לתל אביב - ל"נווה צדק" לבית נטוש מהמלחמה. אבא השלים בית ספר יסודי בבית הספר ה"מעורב" ליד אליאנס אשר בשכונה. תיכון למד ב"מקווה ישראל", לא סיים בגרות מלאה, ללא ידע באנגלית, דבר שתמיד עמד לו לרועץ ומאוד פגע לו בביטחון העצמי. זיכרון ילדות שאבא סיפר לי מאותה תקופה היה שבעל המכולת שהיה חזן בבית הכנסת המקומי היה גונב מאנשים - נראה לי שפה נחרטה השריטה של רדיפת הצדק והאמת, דבר שליווה אותו שנים ואף השפיע עלינו רבות כילדים וכבוגרים - תמיד להגיד את האמת. ב1954 אבא התגייס לנח"ל והיה ממקימי מושב לכיש. חקלאות וציונות, הפרחת השממה ואהבת האדמה, הרפתקה אישית וחברתית מהמדהימות שחווה בחייו והשפיעו עליו עמוקות, זו התקופה המשמעותית שלי גם מאבא. ב1961 נפטר טרם עת אביו חיים - מסיבוך של מחלת כיב הקיבה שהייתה לו. ב1966 הכיר אבא בשידוך את נירה שטוסר מקבוצת שילר, לימים אמא אדמה שלנו, אמא נירה. בסיום השנה ב18.10.1966 התחתנו השניים ו9 חודשים לאחר מכן נולד חן, בנם הבכור, בהמשך נוספו עוד 4 ילדים כולל פז שנפטרה בגיל חודש וחצי בחורף 1976. אבא נהנה מאוד להיות חקלאי בלכיש אבל העומס והאחריות המשפחתית הכבידה עליו ובהחלטה משותפת עם אמא והמושב הם החליטו ב1980 למכור את המשק, לסגור את החובות ולעבור לקיבוץ, לפה. 35 שנים יפות חי מושקו עם אמא בקיבוץ, גידל משפחה למופת, עבד בכותנה ובהמשך בשילטקס כנהג. תמיד אכפת לך מכל משימה ומטלה, היית מתוסכל מדברים שנראים קטנים ותמיד נתת את כולך בעבודה, בנתינה, בתרומה לקהילה ככל יכולתך, הופעת בחגים ובעיקר נתת מטוב לבך לכל סביבתך. אבא ריכז את נושא חלוקת הגז בקיבוץ שנים ודאג לכל אחד ואחת באדיקות ומסירות. השנים חלפו, אנחנו בגרנו - בר מצוות, בת מצווה, קרנית הצטרפה לחן, שי לניב, אורית אשתי היקרה ולאחרונה מעיין שלנו - של זבו. אבא אהב וקיבל כל אחת ואחד, כיבד והוקיר וידע לתת לה ולו את מקומו. תמיד היית גאה בנו, כלכך שמחתי כל פעם לגרום לך לאושר קטן. בהמשך אהבת את מאוד את הנכדות והנכדים - מאיה, תומר, עדי, גילי, שלי, שירה, נעם ורניל'ה שלי. הסעת, עזרת, גידלת, שמחת, צעקת - אבל תמיד היית שם בשבילם.
בשנים האחרונות הקיבוץ השתנה, אבא ואמא ידעו למצוא לעצמם את הפינה שלהם, אמא במטבח, אבא במשימות מסביב לבית ככל יכולתו, אוסף גרוטאות, משקה בגינה, שותל, גוזם, מזיז, צובע - כל הזמן בתנועה, איטית, אבל בתנועה. בעבודה בברן בטיפול ברכבים, הוא כל כך אהב את ימי שני וחמישי. נוסע ברכב לבאר שבע, חוזר ברכבת לחיפה ומחיפה באוטובוס לבית דגן, באהבה, במסירות, בלי להתלונן, מתרוצץ ונהנה. אבא יקר שלי, ידעת לדאוג לאמא והיית עזר כנגד עקשן מאוד, לא ביטאת רגשות, אבל נתת תחושה שאתה נמצא בשבילה ותמיד עוזר בהכול. אתה איש טוב, ליבך מוזהב היה, אתה חלק מדור שנתן את עצמו לכלל ולמדינה וראה את עצמו כשליח. הסתפקת במועט, צנוע ועניו. אומנם לא חייכת הרבה אבל להסתכל עליך גרם לי אושר, לגעת בשיער הלבן, לחוות את ה"מנטשיות" המדהימה שלך - אתה פשוט היית "מנטש". עזרת לכל מי שביקש והיה צריך, לנו הילדים היית משענת יציבה, זמין לכל משימה: "קח אותי לצבא", "בוא נעביר דירה", "בוא לגזום גפן", אתה בידיים הקשוחות מצביע ואני גוזם. לכל בקשה מתייצב ללא תלונות וללא סייג, תמיד נמצא.
השנים האחרונות לוו כבר בסימני הגיל השלישי. ביקורים תכופים בקפלן ובמרפאות שונות, הגבלות שונות שאיך שהוא לא עצרו אותך לרגע, עדיין פעיל וחי. לאט לאט אספת בתיק הרפואי שלך אבחנות שלא היו מביישות את דוד אמנון, הזיקנה אותתה אבל אתה המשכת לעבוד, להיות פעיל, להיות מושקו שלי. אומנם התעדנת, ה"80/20" שלך והאמת המוחלטת קיבלו עידון, התחלת ל"תחמן" טיפה, הכל בחיוך ובהומור, באהבה גדולה. החודשים האחרונים נראו לי כל הזמן כמו הזדמנות להיפרד. רגעים קטנים של אושר, ביקור בטייסת, הנוכחת במסדר כנפיים שאני משתתף בו אחרי 22 שנים כחניך, ביקור בבית החדש הנבנה, נסיעה לקרית גת להביא ציוד לבית החדש ובדרך שנינו עוצרים לקפה אצל הדודה - רגעים קטנים ויפים של יחד. הופעה של גילי, הופעה של מאיה, בר מצווה לתומר, רני הקטן שהוציא ממך רגעי אושר עצומים, נועם של ניב ושי שאהבת כל כך, מעין של זיו איך אהבת את כולם. בתחילת החודש עוד הספקת להיות איתנו בהופעה של פוליקר בקיסריה, היינו כולנו, כל הילדים, שי, תומר וגילי, היה כיף וכלכך נהנית. השבוע האחרון היה לא פשוט, סידרת לי חוויה של "פעם בחיים". אבא, אם רק הייתי יכול הייתי מביא לך את השמש והירח, אבל הפעם זה היה קשה מדי. את הזיהום הראשון צלחנו, התחלת להתגבר, אבל הלב, אותו הלב היקר שלך כבר לא עמד בגל השני. כבר נראית לי מותש ועייף, נראה לי אפילו שביום שני בערב נפרדת ממני. אמא נירה, אמא אדמה שלנו, אנחנו פה, חזקים ומלוכדים, ממשיכים מכאן איתך כולנו. אבא אהוב שלי, מכאן נצא מחוזקים, יודעים שנתת לנו את כולך, השארת משפחה מלוכדת וחזקה, תהיה גאה. אני גאה בך ואוהב אותך לעולמים. נוח על משכבך בשלום אהבת עולם, נוי | |||||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
מושיקו כהן | |
