נפל במלחמת יום הכיפורים

יורם נולד בתקופה של מאורעות דמים בארץ. למלחמה נקרא בדחיפות, לא הספיק להפרד.

היו ליורם כמה סגולות נפש : אופי חזק. טוב לב. ידע להשיר מבט כשלא היה אשם, ואם אשם היה, עמד בעיניים מושפלות.

 

יורם זכור לחבריו כנער עמל, מלא בהרגשת אחריות, מחויבות, אך גם מתפרחח, מתפלח.

ילד סקרן והרפתקן, מתמיד ומאופק.

ילד שלא אהב פינוק, נשיקות וחיבוקים. יורם לא סבל רעש, שנא צעקות, היה אדם שקט, רגוע, סבלני ואפילו מעט ביישן.

יורם אהב את האדמה, את החקלאות, את האתגר. גישתו לחקלאות היתה רצינית יסודית,

עבודת אדמה היתה עבורו חוויה. תמיד היה בענף: בגן ירק, במספוא, במשק בית הספר.

  

יורם אהב לעבוד. לא רק מתוך חובה, מפני שצריך, אלא כדרך למימוש עצמי. היתה לו הנאה וסיפוק מהעבודה.

היה חוזר מהעבודה נלהב, מלא חוויות ובחדרו היה נותן פורקן לחוויותיו ומתחלק בהן עם חבריו.

"הוא היה חבר טוב לבני גילו, לצעירים ממנו ואף למבוגרים. תמיד מפשר ומתווך בין חבריו. בבת צחוק היה מתערב בין הניצים ומצליח להרגיע את הרוחות. בגיוסים, כאשר אחת הבנות או אחד המורים היו מתחילים לפגר בעידור, היה קופץ מבלי משים, עושה כברת דרך, שב לשורתו, וכך דואג שכולם יסיימו ביחד לקראת מנוחה."

באחת מחופשות הקיץ בתחילת שנות החמישים, התנדב לעזרה במושב פטיש. כאשר חזר משם, סיפר בפליאה על היהודים האחרים השונים, על הקשיים.

 

עם קום המדינה גדל והתרחב מאד המשק החקלאי, נוספו אדמות, מיכון, פלחה בנגב. מהפכה ממש.

יורם מעורב ומתעניין בנעשה במשק החקלאי המתרחב, המשתכלל, מטע נשירים גדול, מיכון חקלאי, משק מים והשקייה.

יורם בשנותיו האחרונות בבית הספר, משתלב בענף, נושא בעול, כוח עבודה רציני.

"ליש" כינו אותו חבריו. הרבה מן האמת היה בדימוי זה.

בחוסנו, בגמישותו, הצטיינותו בכל ענפי הספורט בהם עסק.

הוא חזר מהצבא ובליבו הרהורים וערעורים.

קבוצת שילר כבר היתה מקום מסודר, יורם רצה להתחיל מבראשית.

יורם יצא להגשמה במושב לכיש, אשר זה עתה עלה על הקרקע.

 

שני שלישים מימי חייו היו בקבוצה. מכאן יצא במטען יקר ערך, אהבת האדם, אהבה לאדמה, יחס רציני ונאמן למדינה, לצ.ה.ל.

יורם היה חייל קרבי. בשנותיו, שלוש פעמים לחם פנים אל פנים מול אויב:

לראשונה - בפעולת לילה במוצבי תאוופיק מצפון לכינרת.

במלחמת ששת הימים הגיע עד לתעלה.

בשלישית - בצידה האחר של התעלה שם נפל בקרב פנים אל פנים עם האויב.

שנותיו הפוריות ביותר היו בלכיש. כאן בנה משק חקלאי למופת והקים משפחה חמה עם קמי.

יורם היה חבר הנהלת המושב, חבר ועדת אשראי וסתם חבר. במסיבות אהב לשמוח, אהב לרקוד.

יורם השקיע את כולו במשק. זרע, שתל. משקו גדל, התרחב, בעקביות ובהתמדה, בחריצות בעקשנות ובכוח רצון. חלוץ בן חלוץ, במשקו התהלך בצעדים כבדים ובטוחים ותמיד בארשת פנים מאירה, וכל דמותו ומראהו החיצוני כשל חקלאי בן דור חמישי. ורחב הלב לראותו כך, מצליח ומאושר.

במלחמת יום הכיפורים, באזור התעלה, במחנות אבו-סולטאן קיבל סרן יורם ברגיל פקודה לטהר יעד מבוצר, בצומת בסביבת איסמעיליה.

בראש פלוגה בודדת, בזחלמים, ללא חיפוי ארטילרי, עלה על מוצב מצרי חפור ומוגן בטילי נ"ט.

ללא היסוס קרא: "חברה, מסתערים." עלה על המוצב בראש חייליו, וכאן מצא את מותו.

 

סרן יורם ברגיל קיבל את עיטור המופת "על אומץ ליבו, קור רוחו, הדבקות במשימה והדוגמה האישית שהפגין"

אשתו קמי עם הבנות קיבלו את האות.

 

כ"ב בתשרי תשל"ד

 

קישורים אישיים:

נזכור את כולם - אתר הנצחה לחללי מערכות ישראל