דפי הנצחה

חיהל`ה, פרח גדול ויפה, לפתע, בעיצומם של החיים נקטף.

חיה, בתם של פלה וישראל.

 

היה לה מראה מלבב ופורץ לקראתך. אי אפשר היה שלא להנות מהיופי הקורן ממנה.

היתה ביישנית, הססנית, סגורה.

בטיולים, היתה חיה משירה קליפות. פתאום ניתן לראותה משוחררת, צוחקת ועליזה.

גם בשעות קשות של הליכה ארוכה ומיגעת, לא שמעת תלונה מחיה. בסופו של יום מעייף בטיול, כאשר רבה הנטיה בכל אחד לדאוג לעצמו, היתה חיה בין המעטים הדואגים לכלל. בימים אלה של טיול, היתה פתוחה יותר, מדברת, מספרת, שופעת שמחת חיים ובעיקר עוזרת.

בחברתה , נהנו חבריה לצאת לסיור "בשטח", לערוך פיקניקים ולשחות בים.

היה בחיה יופי פנימי ויופי חיצוני מדהים, אין פלא שהיתה אהובה על כל חבריה וחברותיה.

 

חיה גדלה ויפתה מאד, שערה הזהוב גלש על גבה, קלסתר פניה משך מבטים ללא סוף.

לעיתים, קולעת היתה את שערה הזהוב לשתי צמות עבות.

היה בה מיזוג נדיר - זריזות של נער עם חן נשי.

כשהפרדס היה בשיא פריחתו, וחיה בקצה הסולם בין ענפים קוטפת, קשה היה להחליט איזה הוא הפרח המרהיב ביותר.

חיה בעלת גומות החן החייכניות והרוח החלוצית, רצתה לצאת לשנת שרות לישוב צעיר, להצטרף לגרעין הבנים למבוא חמה.

לא חששה מהקשיים ועל אף הגבול והסכנות הכרוכות באזור זה היא לא ויתרה, שום מילים לא הועילו, תשובתה היתה: "אם המוות ישיגני גם בגבול גם בבית".

 

אך לפתע נקטע הכל.

 

חיהל`ה, הבת של פלה וישראל פרשטנדיג נהרגה בתאונת-דרכים באסון נוראי שנחת על הקבוצה ביום העצמאות.

משאית יצאה מהקיבוץ מלאה בנוער ובחברים לחזות במצעד יום העצמאות בירושלים.

בתאונה הקטלנית נהרגו חיה, יעקב מוטל ואביו משה. רבים נפצעו.

 

אבל כבד ירד על בית הקבוצה עם היוודע דבר האסון.

חבריה וחברותיה המומים, לא יכלו להפנים את העובדה שחיה איננה עוד.

"חיה, פרחי ההדר חנטו זה מכבר, הידעת? אך פרחך שלא תם עדיין מאבקו עם עלי גביעו הנעריים, לא יחנוט. יד אדירים נעלמה גזרה אותך מאיתנו".

 

הרבה מאוד זמן לא השלמתי עם המוות של חיה.

ראיתי רק את הריק.

עד שאחרי 40 שנה פגשתי אותנו מחדש. רזים בני 18 שמזיעים בהנאה בקיץ, מתנשקים בבריכת השחייה של הקיבוץ, ומחרישים את אהבתנו בלילות ארוכים בחדרי ילדים. ואז,

זרמו המילים לכתיבת הרומן השישי שלי, "אחד מהפרובינציה".

חיה עלתה על גדותיי. יופייה דמיונותיה, תבונתה, הציפו אותי והשלימו את היעדרותה הארוכה.

אחד משני הספרים שיצאו השנה 2011

הוא ספר השירים שנכתב בהשראת הדמויות מהרומן.

בין השירים, אחד, שהוא כולו חיה

 

יכולת לעמוד בשקט ולחכות בתחנה

יכולת לרוץ אלי להתנפל על הטרמפ

לומר לא מוכנה יותר לחכות ולבכות

או לנשק, טוב שבאתי למרות הכל,

יכולת לקלוע שערך הצהוב בצמה

או לבדר אותו ברוח ברעמה שלוחה

יכולת לומר שנמאס לך לעבוד ברפת

כי העגלים סביב מביטים בך בעצב.

יכולת להיות הכל

או שיכולת לפחות-

פשוט להיות.

יכולת לחבק ולהתעקש על אפלה

יכולת לרקוד בחדר הילדים ערומה

לצחוק בפראות ולהצליף בלשונך

או להביט בי בעיניי שוקולד כועס

יכולת לחפור בלחיי עם אפך הסולד

יכולת לספר כל פרט בעלילת הסרט

לדבר כאילו אני ז׳אן לואי טריטיניאן

ואת איינוק שמראה לו מי פה הגבר

יכולת להיות הכל

או שיכולת לפחות-

פשוט להיות.

יכולת להיות קטנטונת מבית ילדים

או אלילת יופי בת שמונה עשרה

יכולת לגדול להיות אישה מסתורית

ולא להיעלם דווקא ביום הולדתך.

יכולת לאהוב ולרקוד ולעשן ולחכות

יכולת לוותר על הנסיעה במשאית

יכולנו לדעת שזאת אהבה ראשונה

לאהוב עוד ועוד ולהמציא סודות.

יכולת להיות הכל

או לכל הפחות-

להמשיך לחיות.

 

עמוס טלשיר 2011

 

 

לאה, חיה ונעמי - שלוש אחיות

 

 

 

חיה ולאה - פורים 

 

 

חיה פרשטנדיג עם מיכל הלינג-קורן 1967