דפי הנצחה

קבוצה: בנים שעזבו

 

מרים נולדה בהונגריה להוריה אליעזר וטובה מילר, יחד עם אחותה מלכה הגיעו לקבוצה ממושב מבקיעים. 

 

מרים גדלה בקבוצת שילר. היא הגיעה לרמת צבי וכאן פגשה את נתן. הם מצאו זה את זו וזו את זה, התאהבו, התחתנו, הקימו משפחה והקימו במושב את ביתם.

ביתם של מרים ונתן היה בית מיוחד, מלא אושר ושמחת חיים. הם וארבעת ילדיהם חיו בשמחה ובהרמוניה.

היה לה טעם טוב בעיצוב הבית. הרהיטים המיוחדים שבו נתנו לבית סגנון יחיד ומיוחד שהנעימו את הישיבה בו לדיירים ולאורחים.

גם חצר הבית היתה מטופחת, פורחת ומושכת את העין בסדר וניקיון.

 

מרים עסקה רבות בטיפול בקשישים, עבדה בכמה בתים סיעודיים בקיבוצים באזור. בכל מקום שעבדה השקיעה ונתנה את כל מרצה, כישרונותיה וטוב ליבה למטופלים. נתנה להם חום תשומת לב ואהבה, לא חסכה במאמץ ובטיפול, בסיעוד ובעזרה לחלש ולנזקק.

אחרי שפרשה התנדבה לצוות של "דורות בגלבוע" וגם שם עסקה בתחום של עזרה וסיעוד לקשישים.

מרים עסקה גם באיסוף בגדים וחפצים משומשים עבור אנשים שנזקקים להם. טרחה, נסעה וגייסה את נתן למסעות איסוף תרומות בגדים והעברתם לעפולה ומגדל העמק.

 

לפני מספר שנים פקד אסון כבד את משפחת גוזובסקי. בנם נועם נרצח בפיגוע טרור. חייה של מרים השתנו באחת. האבל היה כבד והכאב נורא וקשה מנשוא. מרים המשיכה לעבוד, לחיות ולהעניק טוב לסובבים אותה.

גם המחלה הקשה שלקתה בה לא ריפתה את ידיה, היא נאבקה בה בגבורה מחד, מאידך לא חדלה מפעילותה ומהדאגה לזולת, חייה היו מלאים תוכן ועניין עד הרגע האחרון.

 

אנחנו חבריה נזכור אותה תמיד. טובת לב, נותנת, דואגת, מתעניינת ואכפתית.

 

 יזהר

 

בלכתך נכרת איבר מגופי וכעת אני לא שלמה, פצועה וכואבת.

היית בן-אדם מיוחד במינו. אני חושבת שיש מעטים מאד כמוך בעולם.

למרות הפרש של שבע שנים ביננו, תמיד אבל תמיד הפרש זה כאילו לא היה קיים, היינו חברות שוות.

מעולם אבל מעולם לא רבנו, תמיד היינו גוף אחד.

נשארתי עכשו כל כך לבד, בלי הורים ובלי אחות שכל כך, כל כך אהבתי.

 

את עכשו מגיעה למקום שרצית, ליד נועם, ואנחנו נשארנו כאן בלעדייך.

אחותי היקרה, אני לא יודעת איך יראו חיי בלעדייך, בלכתך נפער חור גדול בחיי ואני לא יודעת כיצד אוכל למלאו.

דיברתי איתך כל יום ולפעמים אפילו כמה פעמים ביום. שיתפתי אותך בכל שעבר עלי, ועכשו מה אעשה.

אחותי היקרה, יש לי קצת ייסורי מצפון על כך שנדמה לי שבזמן האחרון בחייך לא הייתי מספיק לצידך פיזית. המרחק הפיזי ביננו הקשה עלי מאד. לא יכולתי להגיע אליך בקפיצה לשעה קלה, זה ייסר אותי מאד.

 

נגאלת מייסורייך וזו נחמתי.

שכבי במנוחה לצד נועם

ושמרו עלינו שניכם מלמעלה.

אוהבת אותך לעולמי עולמים

אחותך מלכה.

 

 

 

ביני אייזנברג, מרים מילר, מיכל הלינג - ריקוד חג שבועות - מגרש הכדור רגל