דפי הנצחה

ביתנו באבל כבד - יוסי עפר

המומים וכואבים התבשרנו אתמול, 21.01.2009 על פטירתו של חברנו דניאל קמרון, חבר ובן הקבוצה.

בחודש האחרון ליוונו אותו מרחוק בדאגה ובתקווה והאמנו כי יתגבר.

 

דניאל, בנם של קלרה ואפריים מוותיקי הקבוצה, בעלה של יעל, אב לענת, מיכל, עודד ונועה, אח לטובה אברהם.

לבנו והשתתפותנו בצער עם כל בני משפחת קמרון, ועם טובה, בורי ובני משפחתם. למעשה התייתמנו כולנו מחבר אוהב אדם, טוב לב וצנוע, בעל כישרון התבוננות, סקרנות רבה ורגישות מיוחדת לאנשים ולילדים.

קשה למצוא מישהו שניפגע ממנו לאורך כל שנות חייו. יהיה קשה לאתר מבין צעירי הקבוצה את מי שלא היה לו סוג של קשר איתו, שלא חיבב או אפילו אהב אותו.

לצד תכונותיו המוכרות היה סקרן ומוכשר מאד ללמוד, אך ויתר על קריירה אפשרית שקרצה לו ע"מ למלא את הדרישות והציפיות לשירות צרכי הקיבוץ.

 

בשנים רחוקות יותר עבד כרפתן וכרכז הרפת, ולימים בתפקידים שונים שמילא במפעל עד ליציאתו בשנה שעברה לגמלאות.

דניאל נולד ב-20 בפברואר 1943 ונפטר ב-21 בינואר 2009 בטרם מלאו לו 66 שנה.

מוקדם מידי ובטרם זמנו הסתלק מעימנו אך אין בידנו לשנות דבר.

נזכור אותו תמיד כסמל לרגישות והקשבה לאחרים, ולהענקת אהבה בלי חשבון.

 

יום רביעי 21 בינואר 2009 , כ"ה טבת תשס"ט

אח אהוב שלי. לא רוצה לעסוק בכל מה שהספקת או החמצת ב- 6 שנות חייך.

רוצה לשתף, לזכור באיך זה להיות אחות של... לזכור את החיוך הטוב שעל פניך. את שיח השריקות שניהלנו לעתים, את ההתחשבות וחוסר ההתחשבות.

מאז ילדותנו היית נושא להערצתי ביכולת הריכוז שלך, הקריאה הרבה, חבריך עם כנויי ה"שפי והשפי" ההדדיים שימשו לי מודל לחיקוי. כל כך הייתי גאה כשהרשית לי להתגורר בחדרך כשיצאת להדרכה ואני בתקופת הבגרויות שלי.

איזו הרגשה נפלאה ותחושת ביטחון השרית כשלווית אותנו בטיול למדבר יהודה.

לא רבנו למיטב זכרוני, דאגנו זה לזו וידעתי שאתך ניתן לשפוך את הלב, להתייעץ ולקבל עצה ותמיכה במכתבים בני חמש מילים כתובות.

עם השנים, למרות התסכול הרב ואי מימוש הפוטנציאל, היית לסביבתך, מקטון עד גדול, ובעיקר למשפחתך כותל תומך מקשיב, מבין. "רואה ומבין כליות ולב".

כל כך טוב לב, לא מזיק, אין אחד שלא אהב אותך: חברים צעירים ומבוגרים, בני ביתך, אחיינך שכינו אותך "דוד ורוד", אך את הקשיים הכאבים ומכאובי הלב שלך שמרת לעצמך עד הרגע האחרון ולעתים פגעת בכך בקרובים לך ביותר.

אח אהוב שלי ללוות אותך לכאן ? לאחר התאוששות כזאת ? לזה לא ציפינו, לא התכוננו.

שוב עשית הכל כל-כך בשקט רק עם עצמך ללא ניד עפעף.

כל כך הרבה ריק השארת...

מסטיחה לך שנדאג לכל יקירך, נשמור על הביחד שלנו ונמשיך לתמוך אלו באלו.

תהיה מנוחתך נעימה, שלווה ונוחה

טובה אברהם

 

דני קמרון איננו - ישי שלו

החבר הכי טוב שהיה לי "יותר מאח", הלך !

זה מטריף אותי, שנים שחיינו ביחד, שנים נהדרות. הוא היה אמנם נמוך אבל בתכונותיו, משכמו ומעלה. בחור זהב.

חבר אדיר, בעל נהדר ואבא, הלוואי על כולנו.

קצרה היריעה מלספר אבל האמינו לי, הוא היה אחד ומיוחד.

מוכן לתת הכל למען היקרים לו, החברים שלו ומשפחתו.

אז נכון שהיה סגור בדלת אמותיו בתקופה האחרונה ונכון שהיה לו קשה בקבוץ עם כל מה שמתרחש מסביב, הכל נכון, אבל לעולם לא בגד בערכים, באמונה ובחברים שלו. כזה הוא היה ופתאום נעלם.

הרפואה המודרנית צריכה לדעת להתמודד עם החולי הזה. הרפואה הטובה והמעולה במדינת ישראל אמורה היתה להחזיקו בחיים, והיא לא הצליחה.

אני בוכה ולבטח רבים איתי, על בחור נהדר שרבות היה עוד לפניו, שלא הספיק לראות את נכדתו השניה. אני בוכה על החבר שלי שהלך כך פתאום והשאיר אותנו המומים.

 

לדניאל ליום השלושים - יוסי עפר

שפי אהובי

כבר שלושים ימים בלעדיך ואין יום שאינני נזכר בך ובוכה עליך.

כשהיית, יכולתי גם שבועות ואולי חודשים לא לפגוש אותך, אבל כעת ההסתלקות הזו פוצעת ולא מותירה נחמה.

היית חלק כל כך מהותי מחיי, חלק בלתי נפרד מילדותי ומנעורי, וגם בבגרותי ידעתי כי אהבתיך, ואהבתך לי הייתה נפלאה.

אני מוצף החודש הזה בזיכרונות כל כך רבים, כל כך חיים, לעיתים אני רוצה לבחון איתך האם גם אתה זוכר? היה או לא היה? הזיכרונות חיים ואתה לא.

שלושה שבועות בין יום ההולדת שלך (החל מחר) לשלי. ילדות משותפת, עם המון שעות בחדר הוריך, גינת ירק של שנינו בהדרכת אביך, מעשי שובבות, מורים ומטפלות, מושגים על החיים, חוויות מרגשות, מגרשי הספורט, הערצתנו לאריה (מאיר) כדמות מעצבת בנעורינו. כל השנים

באותו החדר, באותה הכיתה, גם בהיותנו חיילים ובוגרי צבא עוד חלקנו יחד חדר משותף...

בשנים רבות של עבודה משותפת היו לעיתים דעותינו חלוקות, לעיתים עד כדי מתח מכאיב, אבל עברנו את המכשולים הללו ללא קרע וללא פגע.

אתה קראת אותי כמו ספר פתוח, ומבחינתי דבר לא נסתר ממך. לא חסכת ביקורת על מגרעותיי או חולשותיי, אבל עשית זאת מאהבה ובחברות. לא זוכר שנפגעתי ממך אי פעם.

כשזכיתי להיות סבא לנכדה או נכד, הייתה זו רק שאלה של זמן, עד שיעשו צעדים ראשונים וילמדו להכיר מיהו שפי, היכן הוא גר ומהו עבורי.

היית יחיד ומיוחד בעולם הזה. איש של רגישות וכושר אבחנה, צניעות ויכולת הקשבה, איש שיש בו מעיינות של אהבה. היית חד וביקורתי, אבל מעולם לא נתת למישהו להרגיש לא נוח במחיצתך. אהבת ילדים ואנשים ותיקשרת עימם בכישרון מעורר קנאה.

היה מרגש לראות בהלוויה ובימי השבעה כמה רבים מבני הקבוצה הגיעו ללוות אותך ועד כמה הרגישו קרובים אליך.

הקבוצה שכל כך אהבנו בצעירותינו לא עשתה עמך חסד. המסגרת לא עודדה אותך לממש את הפוטנציאל שהיה בך, ולך לא היו מרפקים ולא רוח להתמרד. ואני, שהייתי צעיר כמוך ולא נבון מספיק, לא ידעתי לעזור לך.

היית רפתן מקצוען ורכז הרפת שחש את הפרות כמו את האנשים שמסביב ברגישות נדירה.

היית יכול להיות וטרינר מוצלח מאין כמותו. היו שנים שחלמת על כך, אבל לא ניתן היה ללמוד את המקצוע בארץ, ולבקש לימודים בחו"ל? לא היה סיכוי... בגמר לימודיך לתואר השני כבר ידעת עד כמה הלימוד והמחקר מעניינים עבורך, אבל שוב ויתרת על פריצת דרך חדשה. חזרת לעבודה האפורה במפעל כפי שציפו ממך וויתרת על חלומותיך.

רבים מאיתנו, שעבדו לצידך במפעל ידעו להעריך את תרומתך הייחודית ללא קשר לתוארי התפקידים בהם נשאת. תמיד ניתן היה לזהות בעבודתך שני קווי אופי בולטים: אחריות בלתי מתפשרת, ותקשורת מעולה עם כל העובדים, שעזרה לכולנו ותרמה לרוח המפעל.

מאביך ירשת סקרנות ושקדנות, אינטלקט וכושר לימוד עצמי. מאמך ירשת את היופי, את הדאגה ואת ההתמסרות למשפחה. הקרובים לך ידעו כמה אהבה, רגישות ודאגה היו בך למשפחתך, לכל אחד מילדיך, וגם גאווה. ככל שהצנעת לכת, הגאווה על הצלחות ילדיך גאתה בך, ובצדק.

לפני שנה יצאת לפנסיה ועמד לרשותך יותר זמן, נראה היה כי אתה מגיע למנוחה ולנחלה. זכית לפתח את תחביבך החדשים, ואנו זכינו לאספקה סדירה של ריבות וזיתים.

זכית ביחד עם יעל לחתן שלושה מארבעת ילדיך, ולהשתעשע עם נכדה ראשונה.

זכית בחודש שלפני הסתלקותך הבלתי נתפסת לראות את ילדיך סביבך, אבל אלה נחמות קטנות, דלות בהשוואה לגודל האסון.

שפי, חסרונך ליעל ולילדיך ענק ואין לנו ניחומים בשבילם.

גם אני, להבדיל, מרגיש מיותם. אני חש איך במותך משהו בי מת איתך, כדבר השיר.

במקום לזעוק שמוקדם מידי, אני בוחר לומר לך היום תודה על כל מה שהיית לי, כשהיית. אני ממשיך לשאת את זיכרונך בתוכי שפי, לכל ימי חיי, עד עולם.

שפי

 

דניאל שהיה גם חבר שלי ! - מיכל קורן

"איך אני אוהב אותך" "אני אוהב אותך הרבה"

כבר מעל 20 שנה שדניאל היה מסדר עבודה, ומאז היה "מעריץ" שלי.

"איך את מסכימה תמיד לכל מה שאני מבקש"??

כאלה היו היחסים בינינו מאז. לא היתה פעם אחת שנפגשנו והוא לא אמר את המשפט.

במשך הזמן נודע לי כי צור ביחסים טובים אתו מכיון שלמד את אותו המקצוע באוניברסיטת ת"א, והוא נהיה היועץ שלו. צור מעולם לא סיפר לי על ציוניו או הצלחותיו, הכל שמעתי מדניאל. הוא היה גאה בהשגים ושמח לפחות כמוני.

בינתיים, לפני כמה שנים יצא לי להדפיס את הביוגרפיה של אפרים, אבא של דניאל, וכאן יצא לנו גם לדבר הרבה על אפרים, על תקופתו ובכלל על חייו.

הרבה קיטר על בריאות הוריו, אבל רץ ברצון לטפל בהם ולהיענות לגחמותיהם.

כך עברו להן שנים ורצה הגורל בו הושיבו אותי בשילטקס בתפקיד חדש מול דניאל, שולחן נוגע בשולחן. דניאל הכניס אותי לעבודה ומאז, היינו מספרים אחד לשני קורותינו ביממה האחרונה.

הרבה דיבורים על הילדים, השתתפות בשמחה ובעצב כמו שחברים טובים צריכים.

ויכוחים רבים היו לנו על קיבוץ או לא. אני כמובן הייתי בעד בעקשנות והוא כל הזמן ניסה להסביר לי שאני טועה. חבל שלא הספקתי להגיד לו שהוא צדק ועכשיו גם אני מאוכזבת...

כאן אני נהייתי היועצת של דניאל לענייני בריאות, קניות, אינטרנט ושאר נושאי החיים השוטפים. כל מה שרצה לרכוש שאל אותי ואני הייתי מדריכה, בודקת באינטרנט פעם אפילו עשיתי הזמנה לשעון.

דניאל שימש גם כנהג המשפחה , ותמונה זכורה לי היא איך קם פתאום, שם את העט על השולחן, "אני מיד חוזר – יש נסיעה, את יודעת הגברת"...

על הבריאות לא כל כך הקפיד, ואפילו שהוריו חיו והגיעו לשיבה טובה, בזה לא הצליח ונכנע בשקט. אם רק היה מתלונן יותר ומספר מה הוא מרגיש, עושה בדיקות קצת יותר, אולי אפשר היה לטפל בו קודם ואז יכולנו להמשיך בחברותנו.

הספורט היה מאד חשוב לו והנסיעה יום יום לבריכה היתה חוק בל יעבור. תמונה של דניאל רץ צולע אחרי ישי הצולע לפניו היתה מצחיקה אותי תמיד, ותמונה זו תמיד צצה נגד עיני.

כשדניאל עייף מהעבודה וייחל לבוא הפנסיה, ניסיתי להניא אותו מהדבר ואמרתי לו "כמה אפשר לקרוא ספרים לעשות ספורט ולנוח? אחרי כמה חודשים תתעייף...."

אבל הוא לא הספיק להתעייף וליהנות מהחופש . מישהו תכנן לו אחרת את הפנסיה...

אזכור אותך תמיד חבר טוב.

מיכל קורן

 

28.01.2009 - ישי שלו

לא הספקת לקרוא לאורה של המנורה החדשה

ולחבק את נכדתך

לקטוף את הפקאן והתבלינים

ולכבוש שוב זיתים.

לקרוא מאמר בערבית מדוברת

לשחות 30 בריכות בבריכה מחוממת

לצלוע לשקמה ובחזרה

ולהקשיב לנאומים של אשתך.

דני, זה לא לענין

להפוך לפתע לבר-מינן

אהבנו אותך כל כך

ורצינו עוד קצת.

תנוח בשלווה, עטוף באהבה

ואם הוא קיים

נתראה בעולם הבא

ישי

 

ט"ו באדר א' תש"ג 

 

 

 עם האחות טובה

 

 

ענת, דניאל, מיכל, יעל, עודד ונעה קמרון

 

 

 עודד ודניאל