פיסת חיים רצינית באה היום לסיומה משאירה אחריה מורשת של ציונות. גם אם אף פעם לא הגדרנו אותך כך, ברור לי שזה מי שאתה חקלאי ציוני ישראלי יהודי.

נולדת בפולין ועם הוריך עלית ארצה, נטעתם את חייכם בקבוצת שילר וכאן באדמת הקיבוץ אתה נטמן לצד הוריך ואחיך אריה.

עזרא הוא תמצית חיינו המשפחתיים עם החברים.

עזרא גדל עם אבא שלי ויחד הלכו ללמוד בבה"ס החקלאי מקווה ישראל. ראיתם אחריות על בניית עתיד הקבוצה וכל אחד בדרכו תרם את חלקו. אתה עזרא איש המטעים ואבא שלי איש הפלחה, שניכם רואים ברגבי האדמה את שורשי החיים.

ארבעים שנה חלפו מאז נפרדתם ואני חושבת שלא היה יום שלא חשת געגועים. עצב שחבר לעצב הגדול עת איבדת את אחיך הצעיר אריה במלחמת ששת הימים.

 

החברות הקרובה שלאורך כל הדרך ידעה לשים בצד את חיי הקבוצה ולטעת עוגן של משפחתיות רחבה ושל חברות כערך מרכזי, קיבלה עבורי משמעות גדולה עם מותו של אבי ובהסתכלות על החיים במבט של אדם בוגר. היכולת שלכם לשמר על מפגשי השישי בכל פעם בבית אחר מקבוצת החברים, עליהן נמנו עזרא ודסי, פרידה ודוד נחום, יוכבד ואביגדור מלר, הורי נתן וראלה ועוד חברים שהצטרפו לחבורה. על השולחן פיצוחים עוגות שתייה חריפה, סיגריות, מקטרת כמובן והשיחות בנושאי מדינה, חקלאות, אף פעם לא קיבוץ.

זיכרונות חמים מהטיולים המשותפים בחופשות כשהגברים אחראים על הנהיגה, הכנת הארוחות, שמירה על הילדים.

והנשים, הן לכמה ימים, הופכות לנסיכות אמיתיות. כן, אתם ידעתם לפרגן באופן שהיה חריג למדי באותם ימים. אולי זו הייתה הדרך שלכם להודות להן על הנשיאה בעול המשפחה, כי בימים אחרים לא הייתם באמת נוכחים.

זיכרונות מתקופת היותך רכז המטעים ואנחנו, בני הקבוץ עובדים בחופשת הקיץ בקטיף או במיון הפרי בבית האריזה. ידך המקצועית נמצאת בכל מקום, מוודא שהפרי שיגיע לשווקים יהיה המובחר ביותר ושאנו לא נתבטל ונעבוד כראוי.

הדרך בה טיפלת באמא שלי עם מותו של אבי הפעימה אותי בכל פעם מחדש. לא עזבת אותה לרגע, בדיוק כפי שעשית עם מוקי לאחר שאריה נהרג. חמלה אמיתית וחפה מכל זיוף. כזה היית עזרא איש משפחה, בעל אב וסב אוהב מחבק ומשמש אוזן קשבת.

וכעת אתה נאסף אל אבותיך למנוחת עולמים. יהי זכרך ברוך ותהי מורשת חייך זיכרון עבור משפחתך.

רותי