דפי הנצחה

דף הנצחה למיר נתן ז"ל
(13/12/1929 - 12/12/1981) ( - )

נתן היה אחד מבניה הראשונים של הקבוצה.

ימים אחדים לפני חג החנוכה תר"צ (1929) נולד למרים ושלמה מיר ברחובות, אך בקבוצת שילר עברו עליו שנות ילדותו הראשונות.

את שנות לימודיו הראשונות עשה בבית החינוך המשותף לילדי רחובות, גבתון, קבוצת שילר וגבעת ברנר, שהיה באותן שנים בשילר. עם העברת בית החינוך לילדי עובדים לרחובות, עברו ילדי הקבוצה, ונתן ביניהם, ללמוד בביה"ס בגבעת ברנר.

כבר בתור ילד התגלתה מסירותו ללא גבול לעבודה, ואהבתו הרבה לסוסים ולטרקטורים.

בגיל 16 יצא ללמוד במקווה ישראל, אך לאחר שנת לימודים אחת שב הביתה ונרתם לעבודת הפלחה, וזאת מתוך אהבתו העצומה לבית, לאדמה, לחריש.

אריאנה מספרת ש"נתן של ימי נעורינו, היה אליל צעיר שכולו יופי ועוצמה. "המלך" של חבורת נערות ונערים [...] מנהל את האסיפות, גוער במי שלא היה בסדר, משבח את הטובים ומקרבם..."

בגיל 18 התנדב לפלמ"ח והצטרף לגדוד ה- 6 של חטיבת הראל. במלחמת השחרור שרת באזור פרוזדור ירושלים, ולאחר פירוק הפלמ"ח הצטרף לחיל התותחנים.

בערב חג השבועות, 1950, נשא לאישה את ראלה.

עם סיום שירותו בצה"ל חזר הביתה וקיבל על עצמו את ריכוז ענף הפלחה, אשר הפך ביוזמתו לענף גדול, שעיקר שטחיו ברחבי הנגב. לכל אורך שנות ה- 50 עבד נתן בפלחה בשטחים שליד הקבוצה, בנגב, ובכל מקום שבו ניתן לקבל אדמות לעיבוד.

בשנת 1965 קיבל נתן על עצמו את ריכוז המשק, תוך כדי המשך העבודה בפלחה. בשנים אלו משנה המשק את פניו ממשק המעסיק פועלים שכירים רבים, למשק השואף לעבודה עצמית.

תוך כדי ריכוז המשק, מרכז נתן גם את השותפות האזורית של גידולי השדה - "מקדה" ומרחיב תחומי פעולתו במפעלי משקי הדרום.

עם סיום תפקידו בריכוז המשק בשנת 1970, עובר נתן לעבודה ב"כותנת הדרום". בשנות עבודתו ב"כותנת דרום" שינה המפעל את פניו. בשנת 1979 נתבקש לעבור מניהול "כותנת הדרום" לניהול מכון התערובות המרכזי "מתמור".

בכל אותן שנים שימש בתפקידים שונים בקבוצה: ועדת משק, חברה, תרבות, עבודה, חינוך, נשיאות האסיפה השנתית, יו"ר אסיפות, פעמיים שימש בתפקיד מזכיר הקבוצה ופעמים רבות היה חבר מזכירות.

הוא היה איש ביצוע וארגון מעולה, מהיר מחשבה והחלטה. בלט בכנותו, יכולת ביטוי ועקביות, ולא פעם הצליח להביא ציבור גדול ומגוון של חברים לתמוך בדברים שבתחילה נראו כבלתי ניתנים להחלטה או בלתי סבירים.

מתוך דברי שמואל אבידור-הכהן בחוברת לזכרו :

"...אם אומר עליו שהיה "צבר", על כל היפה והמורכב שיש בכינוי זה, עוד לא אמרתי הכל... נתן היה הרבה יותר מזה. אולי לא אגזים אם אומר שהוא היה עדות חיה להצלחתה של הדרך שבה בחרו סולליה הראשונים. גם בחיצוניותו: דמותו התמירה, קמטי פניו, בלוריתו, לבושו וצורת הליכתו, ניכר היה כי מתוך הערוגות של החלום ושל העמל - צמח. ועוד יותר ניכרה קרקע צמיחתו באופיו ובאישיותו. הוא לא היה איש האדמה רק מפני שכך ארעו הדברים. החקלאות היוותה את כל מהותו [...] ענפי החקלאות השונים חשו בקצות אצבעותיו הנוגעים בהם, והם נענו לו..."

נתן היה איש משפחה, בן, אבא ובעל למופת. הוא ידע והשכיל לטפח ולהנהיג את משפחתו הקרובה לקשר של ממש בינם לבין עצמם ובינם לבין הבית הגדול, הקבוצה. בצנעה אך בגאווה התפאר בבנותיו, חתניו ונכדיו ועל כך שכולם כאן בבית, עם מבט למעלה, לגבעה לביתם שלו ושל ראלה.

בימי מלחמת ששת הימים, 1967, כשהיה רחוק מהבית, כתב נתן לראלה ולבנות מכתבים רבים שמבטאים את דאגתו הכנה להן:

"לראלה יקירתי, לבנות החמודות ולכל בני המשפחה שלום רב,

קיבלתי כרגע גלויה ולמרות שכתבתי לפני שעתיים אני כותב שנית. [...] כאן ההרגשה היא שהמלחמה נגמרה ורוצים לחזור במהרה הביתה, ולכל הפחות לשמוע מה קורה בבית. אני בריא ושלם מקווה שכל המגויסים שלנו גם כן בריאים . אנא, כתבו לי, אני מתחיל לדאוג.

המון נשיקות חמות לכולם.

שלכם, נתן"

בשבת טז` בכסלו תשמ"ב הלך לעולמו לאחר התקף לב שלקה בו באותו בוקר.

היה זה ערב יום הולדתו ה- 52.

יחזקאל אילן מסכם בחוברת לזכרו של נתן:

"...הלך מאיתנו אחד החברים, הבנים המוצלחים, שחלק גדול לו במה שהקמנו ויצרנו, והוא כה צעיר ומלא תכניות עדיין".

גורי, אחיו של נתן, רושם בחוברת לזכרו מזווית אישית קצת יותר:

"...נתן, בדעותיו, בכל הוויתו, היה גאוות כולנו: גאוות ההורים, שלא פעם נתבטלה דעתם בפני דעתו, גאוות המשפחה היותר רחוקה, החברים שידעו לזהות את נתן עם הקבוצה."

אבא - רותי אלימה

חלפה שנה, הזמן רץ לו בקצב קבוע ובריטואל עונות השנה ושוב חורף ואולי אף ירד מעט גשם לאחר הסתיו האביבי שעבר עלינו.

ואנחנו כאן המשפחה החברים נפגשים בבית הקברות לזכור אותך בהדרך ובאצילותך לספר לאלה שלא הכירו. לילדים שלנו, הנכדים שלא זכית לחוות את התפתחותם ובגרותם ומשנה זו לנין ולנינים שעוד יבואו אחריו.

כולנו התבגרנו בשנה האחרונה סבתא היא כבר סבתא רבתא, שוקה ואני הצטרפנו למועדון הסבים והסבתות. חגגנו לדודי יום הולדת 60 ונועה התחתנה . יש לנו גם משימות לשנה הבאה ומבטיחים לבוא לספר.

לצד השמחות ידענו גם עצב אבא של שוקה נפטר בקבוצה נפטרו מספר חברים מבוגרים ממך והם כולם שזורים בזיכרון הילדות שלנו בקבוצה.

יהי זכרו ברוך

ט"ז בכסלו תשמ"ב