דפי הנצחה

שנת עלייה: 1948

 

טובה נולדה בכפר קטן בשם פצ`ה בהונגריה, בשנת 1918 להוריה הרש ויטקה שפון-גלזנר.

מאוחר יותר עברה עם משפחתה לעיר אסוד. סבא וסבתא של טובה היו אורתודוכסים, אבל הוריה כרבים בתקופה ההיא היו אתאיסטים.

ימי ילדותה של טובה עברו עליה מבלי להיות מודעת ליהדותה.

בתשעה בספטמבר 1935, ביום הולדתה השבעה-עשר, קיבלה טובה סידור כמזכרת מסבתה עם דברי הקדשה, עליהם הוסיפה האם: "זכרי את יהדותך, אם תעזבי את הדת, הכל יעזוב אותך."

בחייה של טובה חל מהפך, היא עלתה לארץ-ישראל מבודפסט, אחרי השואה, מיד לאחר קום המדינה - למעברת רעננה.

 

טובה הגיעה עם משפחתה לקבוצת שילר ב- 20.10.1955 ממושב מבקיעים.

טובה ואליעזר מילר עם הבנות מרים ומלכה נקלטו בקבוצה בימים של ראשית המדינה.

כל פעם כשהיתה שומעת את שירת התקווה, עמדו דמעות בעיניה.

מסיפורים ששמעה בבית, נודע לה כי סבה, קבור בהר הזיתים. בתום המלחמה נסעה לירושלים, עברה מסע ארוך בין קברות הר-הזיתים. אושר רב נפל בחלקה כשמצאה את קברו של הסב.

טובה נסעה כמה פעמים למסעות שורשים בהונגריה מקום הולדתה, חיפשה ומצאה את הבית, החנות, והקברים.

כשמה, כן היא, היתה טובה לבני משפחתה ולכל הסובבים אותה.

בקבוצה עבדה תחילה במטבח, אחרי-כן במחסן הבגדים גיהצה בקפדנות כל פריט ובגד.

 

אבל, מפעל חייה של טובה היה מרפאת השיניים.

לכל פונה העניקה את הטיפול הכי מסור. היתה מתרוצצת עם המטופלים אצל הרופאים הטובים ביותר, לא חשוב כמה זה עולה, ובעניין הזה התעקשה עד הסוף, לא תמיד לשביעות רצון הממסד, אבל המטופלים תמיד זכרו לה זאת. את הנחישות, הרגישות, את המעורבות בפרטים ואת ההנחיות שנתנה לרופא. במרפאות המומחים התייחסו אליה באהדה, קיבלו מימנה הוראות... תופעה מפתיעה - היכולת שלה לסדר כל דבר ועניין בתחום הרפואי.

"מה לבעייה? טובה תסדר לך".

תמיד זוכרת להרים טלפון בערב ולשאול מה נשמע, מרגיעה.

 

מנהג קבוע הנהיגה טובה בקבוצה:

בראש השנה ובפסח חלוקת שי לחג . קרטון פרי, לכל הרופאים שעמדו איתם בקשר, בקפלן וברחובות.

משסיימה את עבודתה במרפאת השיניים, התנדבה לעזור במכון הסטרילי במרכז הרפואי "קפלן", וקיבלה תעודת הוקרה על התנדבות ושירות נאמן ומסור.

כותב בני גורן חתנה:

"טובה כילידת הונגריה, ידעה בעל פה את שמותיהם של כל הכדורגלנים של נבחרת הונגריה וחזרה ודיקלמה אותם חמישים שנה אחרי.

בפיה של טובה היתה שגורה עברית מיוחדת במינה. "קיצורים" מיוחדים, לא הבדילה בין לשון זכר ונקבה."

 

גילה איילון מוסיפה: "אהבתי את חוש ההומור שלך, את השפה המיוחדת שבה השתמשת.

לא כל אחד הבין אותך, אבל אותי היית מצחיקה. אהבת מאד ילדים. תמיד חיכית לטיולי הבוקר של ילדי הגנים. היית יוצאת אליהם מדברת איתם בשפה המיוחדת שלך. אימצת אותי וגם את ילדי. היית לי כאמא, את ואליעזר."

טובה ועימה אליעזר טיפלו באריה צי`לגו במסירות יוצאת מהכלל עד יומו האחרון. ביתם היה ביתו, שפתם היתה שפתו.

כל חייה היו עזרה לזולת.

 

כ"ט בסיון תשס"א

 

 

 

 

 

ד"ר שוורץ וטובה מילר במרפאת השיניים 

 

עץ משפחה - מאי 1991