דפי הנצחה

סבתא - ליטל גפן

סבתא, יוני מת, עכשיו אפשר לספר לך, הנכד הבכור של המשפחה שלנו, שלך. זה קרה לפני שנתיים ומאז מאוד קשה כאן לכולם.

כשיוני מת נעמי הבת של ענבל אמרה "איזה מזל שסבתא לא מתה", תמימות כזו של ילדה שהקשר איתך היה חשוב מאוד לאמא שלה והיא דאגה שתפגשי את הנינים בכל הזדמנות שיכלה.

ועכשיו גם את איננה.

 

בבוקר כשאמא סיפרה לנו שהמצב לא טוב, רגשות התערבבו, סבתא שכל כך הרבה שנים שרדה נמצאת עכשיו ברגעיה האחרונים? האם זה יתכן? הלכנו אליך נכנסנו הביתה אל אותם רהיטים מוכרים ויפים, נכנסנו לחדרך, שכבת שם כאילו היית תינוקת קטנה הקשבנו לנשימותייך. וי אמרה שעכשיו את נושמת טוב יותר ושחום גופך חזר. הסתכלנו עליך קצת, ישבנו ודיברנו ואז הלכנו. קשה היה לראות אותך.

כמה שעות אחר כך אמא התקשרה והודיעה לנו סבתא נפטרה.

 

סבתא רלה, אראלה, ראלה, עם א' או בלי א'. בעצם אפשר לקרוא לך פשוט סבתא כי גם אם לא היית הסבתא שכולם מדמיינים ורוצים היית ותמיד תהיי סבתא שלנו (סבתא של יוני, של עמיר ושלי, של ענבל ואיל, של נתן, עפרי וערן, של עידית ועידן, של אמיר ואורי). וגם סבתא של סבא, סבתא של בנו, של אמא, של יעל וגלי, סבתא של קונצרטים, טיולים ומתכונים.

 

כשהייתי ילדה אהבתי לבוא אליך סבתא, אל הדשא הרחב, אל החממות והנדנדות, אל עץ הפקאן ועץ הגויאבה. לונה פארק שלם היה לנו אצלך, מקומות מסתור סופקו לנו בשפע למשחק המחבואים שהיה חלק בלתי נפרד מהשבתות, מחבואים על המרפסת ומאחורי ארון הנעליים, מחבואים בחממות ומאחורי הבית מחבואים במדרגות שכוסו בצמחיה (המקום הזה היה שמור לאמיצים בלבד).

ולפעמים לא היה צורך בגן שעשועים, היה מספיק רק להסתכל בייחורים הרבים שעשית ובקאלות הלבנות שפרחו, לשאוף את האויר ולהנות מהשקט.

כך עברו השבתות בארבע אחר הצהריים, נפגשים אצל סבתא בבית ומתפנקים בטוסט, פטריות ועוגת גבינה טעימה (סבתא נספר לך שקיוונו שתשימי בה קצת יותר סוכר). יושבים בשולחן שבתוך המטבח, בסלון עם הכורסאות הירוקות או בחוץ. מביטים בתמונות המשפחתיות ועושים תחרות למי יש תמונה אצל סבתא על המדף? מסתכלים על הציורים שתלויים על הקיר, על המקטרות, על מה שסרגת ועל מה שתפרת.

כשעמיר ואני עשינו עבודת שורשים, ישבנו איתך וראיינו אותך, זו פעם ראשונה שהבנו שיש סיפור מאחורי הפנים הרציניות והיפות. היינו ילדים ולא בטוחה שקלטנו אז מה המשמעות של סיפור החיים שלך.

החשיפה לשואה וההבנה שאת חלק מזה, הותירה בנו תחושה חזקה של אהבה והערכה כלפייך. במבט לאחור אני יודעת שחסכת מאיתנו הרבה פרטים אבל עם זאת סיפרת ופתחת לנו צהר קטן לעולם שניסית להדחיק.

 

בשנה האחרונה דודה גלי אפשרה לנו להכיר את הסיפור שלך יותר לעומק, בנשימה אחת קראתי את ספרה כשדמעות זולגות מעיני, דברים החלו להתבהר. כשסיימתי באתי אליך באחד הימים, זה היה רק לרגע. כבר לא נותר עם מי לדבר, רק המחשבה העמוקה על איזו אישה היא הסבתא שלנו.

 

בשנים האחרונות כבר היה יותר ויותר קשה לבקר אותך. שמחתי שאיילי, נתן וערן פוקדים מידיי פעם את הבית שלך ולמרות שלא הגעתי אליך לעיתים קרבות עדיין היית בליבי ותמיד תהיי.

 

ביום בו בחרת ללכת התאספו על הדשא ליד ביתך בנותייך, חתניך, נכדיך וניניך.

תודה סבתא על המשפחה שהענקת לנו, רוצה לקוות שהיה לך טוב בחיים האלו.

אוהבת

ליטל