דפי הנצחה

דף הנצחה לקמרון קלרה ז"ל
(25/11/1913 - 11/06/2007) ( - )

שנת עלייה: 1935

בשילר משנת: 1940

קלרה נולדה ב-1913 בעיר קרקוב, פולין לדניאל ופרניה לבית צוקרברג.

עלתה ארצה בשנת 1935.

נישאה ב- 01.04.1939 לאפרים קמרון (קרומהולץ).

הגיעה לקבוצת שילר ב- 29.10.1940 התקבלה לחברות ב- 06.09.1941.

בשנת 1941 החלה לעבוד ברפת אח"כ כמטפלת ומאוחר יותר במשך שנים רבות עבדה במחסן הילדים.

בשנים האחרונות עבדה במסגרת בית מלאכה.

בשנת 1955 השתתפה בכנס חברות של האיחוד.

בקבוצה מילאה שורה של תפקידים ציבוריים והייתה חברה בועדות השונות: חו"ל, תורנות, בריאות, אספקה, חיילים, חינוך, קשר וחברה.

יום ב` כ"ה בסיוון תשס"ח 11.06.2007

אימא`לה

בשבועות האחרונים, מאז שמצבך הדרדר, מצאתי עצמי מהרהרת לא מעט מה אנצור ממך בזיכרוני .

תמיד סיפרת שהיית חרוצה ויעילה, סוס עבודה, אהודה ורצויה בין חבריך. אך בחרת שלא ללכת עם חבריך להכשרה לנוה איתן, אלא הגעתם לשילר.

גם כאן נחשבת לכוח עבודה ומלאת במשך השנים תפקידים כרפתנית, מטפלת וריכזת במשך שנים רבות את מחסן הילדים.

לא היית אישה קלה לסביבתך אך היית אמא אישה וסבתא בכל רמ"ח איבריך ואולי בזאת גדולתך.

תמיד דאגת לנו ביום יום, בחולי: כמעט ולא היה רופא שלא ביקרנו אצלו ובעיקר... באוכל. ארוחת העשר שחיכתה לנו בכל הפסקה גדולה בסיבירציק, ארוחות הארבע בכל יום, וכשהפכנו הורים בעצמנו ארוחות בוקר של שבת לנכדים ואחר הצהרים לכולנו.

שתי קוביות שוקולד מריר שהקצבת לנו ליום, אך לא ידעת שמצאנו היכן החבאת... ולקחנו תוספות...

וכיצד היינו עושים עצמנו רבים כדי שתצאי בכעס באמצע המקלחת ופורצים בצחוק.

אזכור את אומץ לבך (כך זה היה נראה לי, אז) כשנשמעה האזעקה בליל פרוץ מלחמת סיני כאשר כל הקיבוץ בהאפלה את היית הראשונה שהגיעה אלינו לבית הילדים.

והנחש שהרגת עם מטאטא בערב קיץ ליד בית הילדים.

הערבים בהם באת איתי לדיר העיזים ועזרת לי בחליבה.

כמה אהבתי להיכנס מתחת לשמיכת הפוך שלך לאחר לילות בהם ביליתי ליד מיטתו של זיו בבית החולים.

וכשדן ומירה נולדו התייצבת כל בוקר לעזור בהאכלה כדי שאגיע בזמן לעבודה.

אשמור אותך בזיכרוני כאדם שהדבר היקר לו מכל הוא משפחתו ועבודתו ועבור זה נלחמת כל ימי חייך.

אך גם נלחמת על עצמאותך לא ויתרת במאום גם כאשר מצבך הבריאותי הורע, ובכך פגעת לא פעם בסביבתך.

רק כאשר ויתרת ונכנעת היית נעימה ואסירת תודה לסביבתך.

לא קל היה לראות את סבלך וההחלטה לאפשר לך לנוח בשקט ללא התערבות רפואית לא הייתה פשוטה, דעי כי זכית לטיפול מסור ואוהב מכל צוות בית הדר ושרה. עד לרגע האחרון.

יהי זכרך ברוך.

12.06.2007

סבתא יקרה,

היום אנחנו מלווים אותך בדרכך האחרונה לכאן, לתחנה האחרונה, למשכב עולמים ליד סבא שכל כך אהבת ושאליו כל כך התגעגעת בשנים האחרונות.

זוהי תחנה אחרונה בדרך ארוכה של 93 שנים שהחלה הרחק הרחק מכאן.

נולדת וגדלת במזרח פולין כבת למשפחה די חילונית עם תפיסת עולם קומוניסטית.

מאוחר יותר, בנעוריך, הגעת לקרקוב ללימודים ושם "חזרת" ליהדות ולציונות, כחלק מפעילותך בתנועת הנוער "עקיבא", במסגרתה גם הכרת את סבא שהיה מרכז הפעילות של התנועה בפולין.

ב 1935 עלית ארצה להכשרה בפ"ת וכבר אז יצא לך שם של עובדת מצטיינת, כזו שבעלי הפרדסים מתחרים על שירותיה " תנו לי את קלרה ואוותר על 4 פועלים אחרים" הייתה דרישתם .

ב 1938 עלה גם סבא ארצה ויחד עברתם לבית יהושע עם החבר`ה מהתנועה.

כשהחברים עברו לנווה איתן (שבבקעה) נפרדתם מהם (הם היו דתיים מדי היית מספרת לי), והצטרפתם את וסבא לקבוצת שילר.

ב 1941 התחתנתם ומיד לאחר החופה רצת לחלוב את הפרות, "כי רק בך הן לא בעטו" ומאז ועד היום למעלה מ 65 שנה את וסבא, אמא ודניאל, ואנחנו כולנו קשורים לכאן.

אין ספק סבתא עשית דרך ארוכה.

סבתא, נזכור אותך כאישה לא קלה אבל דאגנית ומגוננת, כלביאה המגוננת על גוריה מפני כל, בדיוק כמו שהטבע "תכנן" ש- אמא תהייה, ולאו דווקא כמו שרצתה האידיאולוגיה הקיבוצית.

סבתא שמשפחתה חשובה לה מכל, שדואגת כל הזמן פן יקפחו את ילדיה וחס וחלילה את נכדיה גם בתקופה האחרונה עת בריאותך התדרדרה.

נזכור אותך כאשת עמל ועבודה קשה, שהעבודה היא לה מדד עיקרי בשיפוט הסובבים אותה.

ונזכור אותך סבתא, כבת זוג נפלאה לסבא שדואגת לו כמו לילד קטן לאורך כל החיים המשותפים.

נוחי בשלום סבתא, הסתיים לו המסע, את חוזרת היום לחיקו של סבא אליו כ"כ התגעגעת בשנים האחרונות מאז לכתו.

אנחנו נמשיך מכאן ...

מכולנו.

נולדה בכ"ה בחשוון תרע"ד

נפטרה בכ"ה בסיוון תשס"ז

יהי זכרה ברוך