דפי הנצחה

נולדת בשמחת תורה, בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה.

סבא שלמה חוזר משירות בצבא הבריטי, סבתא מרים אחרי משימות לחילוץ המשפחה מהתופת.

והאוכלוסייה בארץ מתחילה תהליך של הבנת זוועות השואה. נתן כבר בן 16 גורי כמעט בר מצווה ויש חיים חדשים במשפחה.

ילד יפה תואר, חלק מקבוצת הכיתה שרבים הם בני זקונים למשפחותיהם.

הבחירה בשם דוד נעשתה לאחר מותו בפתאומיות של דוד לכטר, שהיה מקבוצת הראשונים להקמת הקבוצה.

 

אתה וחבריך הייתם הכיתה הכי מיוחדת בשילר, כיתת הנסיכים קראו לכם.

הבאתם כבוד גדול לאריה מאיר זכרו לברכה, המאמן המיתולוגי שלנו, ולבית הקבוצה בתחרויות האתלטיקה.

כבר שם בלטו תכונות הווינריות שלך ושל חבריך לכיתה.

ווינריות שמלווה אותך כל ימי חייך, בכל תחום.

הכישרון הספורטיבי בלט גם בכדורסל בליגה המקומית ומאוחר יותר בכדור יד ברחובות תחת שרביטו של מוטי מוקסיי, זכרו לברכה, שלא ויתר לכם ודאג שתהיו הטובים ביותר וכך היה. וכמובן כדור יד ותיקים של רחובות בה לקחת חלק פעיל. 

 

היית בן זקונים אמיתי. נשאת עיניך אל האחים הגדולים ומהם למדת חריצות, אהבה לספר, חמלה, יחס לאחר, אהבה וכבוד לבריות וכמובן מעל הכל חיבור לבית הקבוצה.

סבתא מרים תמיד גוננה עליך, לא חשוב מה היה התעלול, סבא היה מהנהן בשקט. רק לנתן היה מותר לחנך אותך בכל דרך שמצא לנכון. העיקר שידע שאתה את הלקח למדת. גם שלא רצית לישון בבית הילדים, היא קיבלה זו באהבה. לימים חשבתי שאולי, שיתפה איתך פעולה כי הבינה שילדים צריכים להיות עם הוריהם.

אף אחד בקבוצה לא יכל על סבתא מרים, שבשפה של היום היינו אומרים, לא ראתה אף אחד ממטר, כשהייתה מגיעה למטבח ולוקחת את כנפי העוף על מנת להכין לך בשר פסים מטוגן על המחבת.

 

היית בן 6 כשיעל הנכדה הראשונה נולדה ומאז תמיד היה לך רגש של אחריות כלפיה, גם אם לא נפגשתם לעיתים קרובות.

עבורי אתה הדוד החזק, הכל יכול. זה שאף פעם לא יקרה לו כלום כי הוא בלתי מנוצח.

אולי קצת הערצתי אותך על החריצות, המעורבות האזרחית, החמלה, הרגישות, היכולת לחבק ולאהוב.

להיות מעורב במשפחה הקרובה והמורחבת. להתעניין באמת ולרצות להיות חלק. נהגת לומר לי שאני ומירי מזכירות לך את סבתא מרים וזה כבר מעיד על הקשר בינינו.

 

שמרת על קשר עם אמא שלי לאחר שאבא נפטר והיית שם תמיד כשהיינו זקוקות.

לימים כשגורי חלה, לא ויתרת והיית מגיע לבקר ולהיות איתו.

האסון הנורא בו ריבה ויצחק מצאו את מותם היכה בך קשות ותקופה קצרה אחרי, מצאת עצמך מתמודד עם מותו של אבא שלי נתן.

אנשים שהיו עבורך עוגן ומשענת, נעלמו מנוף חייך, בתקופה סוערת של חייך.

 

את האהבה לרגבי האדמה ככל הנראה ינקת מנתן עוד בילדותך כשהיית מצטרף אליו לנסיעות לנגב לעבד את השדות ואהבה זו לחקלאות ליוותה אותך בחייך.

עם השחרור מצהל השתלבת בענף הנשירים ומאז לא נפרדו דרככם.

במחוייבות שלא ניתנת לתאור במילים המטעים היו כל עולמך באנרגיות בלתי נגמרות וידעת תמיד לשלב עם המשפחה.

ותמיד, היה לך זמן פנוי לילדים ומאוחר יותר גם לנכדים. נמנום קל על הכורסא, סיגריה וחוזר חלילה. הטענת מצברים וקדימה לעבודה, ערך עליון.

 

החודשים האחרונים לא היטיבו עימך. הטבח של השבעה באוקטובר השפיע עליך ולא נתן לך מנוח.

אמנם לא יצאת לעצרות תמיכה עם משפחות החטופים ולא להפגנות להחלפת השלטון (השארת את זה לגלית ואחרים) אך היית טרוד בכל שעה משעות היום בשבר הגדול שאנחנו חווים.

כמי שלחם במלחמת יום כיפור הימים הללו העלו זכרונות ותובנות מאותם ימים ארורים וניכר היה שאתה סוער עמוק בלב ולא מוצא שקט לנפשך.

 

חזרת הבייתה לעד.

הלב שלך תמיד היה כאן בקבוצה.

בכל הזדמנות באת לפגוש את החברים באירועים משמחים ולא ויתרת על פרידה כאן בין הברושים.

 

דוד יקר שלי

היו לך חיים מלאים.

עשית מה שאחרים לא יעשו לעולם.

הקמת עסק משגשג לצד משפחה מדהימה גיא נועה ומירי ולצידם עמית גל אייל וטל.

ומעל הכל היית מאנטש .

נפרדים לעד.

רותי