טליה ברג

שנת לידה: 10.01.1943

ארץ לידה: רוסיה

 

קבוצה: ילדי לנה  - 1949

 

טליה (עדיא) עלתה לארץ עם ילדיה של לנה קיכלר,

גדלה בקבוצת שילר במשפחה מאמצת: יוכבד וישראל שטוסר.

אחותם של אמנון, נירה כהן, רני גת ויוסי ארצי. 

 

1949

גאולה האחות התאומה 1959

 

 

 

 

 

  כל אחד מהצלמים נענה לאתגר ויצא לצלם זיכרון, סיפור או חוויה מהחיים.

 

"האֵינְסִיפור" של חיי. תצלום בשחור לבן.

למטה מימין כתוב ביידיש באותיות עבריות: בערג עדיא. 

זה הסימן.

כך הבנתי שאת זו אני. 

 

את נראית קצת עצובה, שולי פיך מושפלים מטה, ההיפך מחיוך.

המבט בעיניים מעט פוחד, הרבה דרוך, בוחן את הצלם,

הגוף גם הוא דרוך, הכתפיים מכווצות והידיים אסופות אל הגוף.

יד אחת אוחזת בובה. הבובה הראשונה בחייך, אולי מתנה ראשונה. אולי חפץ ראשון שהוא שלך בלבד.

 

אני מתבוננת בילדה שהיא אני , צילום יחיד מהילדות שלי.

אלמלא שמי הכתוב בתחתית הצילום היית לי כזרה.

לבובה שאת אוחזת יש שיער ארוך ושמלה נאה.

לי מעולם לא היתה כזו,  הרי נולדתי אל תוך המלחמה.

הקרחת שלראשך, ילדה שבצילום, רק החלה להצמיח פלומה בהירה, ולגופך חולצה ארוכה כהה, תחתיה שולי חצאית לבנה.

מישהו טרח להלביש אותך ב"מחלצות",

אך העליבות זועקת מן החולצה, החצאית ומנעלי העבודה השחורות, פרומות השרוכים.

רואים שחסרה פה יד אמהית.

 

אמא מסרה אותך, מי יודע למי ומתי,

ואת ילדה קטנה ניצלת, מי הסתיר אותך?

מי גידל אותך במשך ארבע שני?

מי דאג לך, תינוקת שגדלה להיות ילדה, איך שרדת?

 

תצלום קטן שהגיע אלי כמעט במקרה ממוזיאון לוחמי בגיטאות הביא לי דרישת שלום מילדותי המחוקה.

אז הבחנתי - הפנים, העיניים, הפה - דומים כל כך לשלי.

הגדלתי את תצלומך הקטן, מסגרתי ותליתי במקום של כבוד בסלון ביתי. 

את זו אני, אני יודעת,

אך למה אינני מרגישה זאת? 

 

עליתי לארץ בשנת 1949, ניתן לי השם טליה.

נבירה במסמכים גילתה לי שאבי אמיל, היה חייל בצבא הרוסי ונהרג.

אמי, אלי ניצלה ועלתה לארץ. אחותי אף היא ניצלה ועלתה לארץ.

יש לי אחות תאומה ואם שנפטרה והיתה לי כזרה.

 

מרגע לידתי ועד ליום עלייתי לקבוצת שילר עם קבוצת היתומים של לנה קיכלר,

חיי הם חור שחור, אינני זוכרת דבר.

אולי מוטב ככה. 

 

(כתבה רונית קרן) 

"צילום בגיל" - קורס צילום חוויתי 

 

 

עדיא - טליה ברג 2014