חברת נוער מגרמניה, צ`כיה ואוסטריה, שעלתה ארצה בין ספטמבר לדצמבר 1938. כללה שלושה עשר נערים ושמונה נערות.
לאה לנדוי, תמר אביונה ושפרינצה היו מורות. יהודה נוימן, חבר תנועת מכבי הצעיר, היה המדריך.
המצב החברתי בתחילת דרכה של קבוצה זו לא היה טוב, הן מפני שהם הגיעו משלוש ארצות שונות והן מפני שהם לא הגיעו כקבוצה אחת, אלא טיפין טיפין. בהמשך המצב השתפר מאוד וחברת נוער זו הקימה גרעין שהיה מיועד להקים או לחזק קיבוץ צעיר. חברי הנוער נחשבו לעובדים ולתלמידים חרוצים ואחראיים. הם למדו עברית, תולדות הציונות, חקלאות, טבע, פיסיקה, כימיה, ספרות ותנ"ך.
הלימודים התנהלו בעברית.
שמות חברי הקבוצה
| יואל אדלר מרים אלרהנד רינה אפורלר משה ברדה מרדכי הוניגווצ`ס לרר הרשקוביץ יהושע וייס שולמית וולרשטיין שמעון לאופר רבקה רגינה נוימן אריה לוין | שולמית ראובפוגל חוה נוסבאום ברוניה פוקס צבי פיק יהודית צ`רלול עקיבא קלרביץ יוסף רוזנברג אהרון רוס גדעון רות יצחק שולמן רחל שון |
המצב החברתי נוער ב` בעבודה נוער ב` בלימודים נוער ב` מטייל נוער ב` כותב המצב החברתי דין וחשבון לחדשים ספטמבר - דצמבר 1938
לחברה שני מדריכים - חברת הקבוצה שהדריכה את הנוער הקודם וחבר תנועת מכבי הצעיר יהודה נוימן.
עיתונות: פעם בשבוע יש סקירות עיתונות. כאן מתעוררות שיחות וויכוחים על המצב הפוליטי.
קריאה משותפת: בכדי להרגיל את החברים לקריאת ספרים טובים קוראים קטעים מתוך ספרות בעלת ערך ומשוחחים על תוכנם.
שיחות: שיחה אחת בשבוע מוקדשת לנושא כללי שמוצע על ידי החברים. דברנו למשל על מטרתה האידיאלית של תנועת נוער יהודי בכלל, על עמדתנו הדתית, וכו`. בליל שבת יש עונג שבת שאת תכניתו מכינים החברים.
במוצאי שבת יש שירה משותפת. בשבת לפני הצהריים יש התעמלות וספורט בהדרכת מורה להתעמלות.
עיצוב החברה היה קשה בהתחלה א. מפני שהחברים לא עלו ביחד, אלא עליתם נמשכה כשלושה חודשים טפין, טפין. ב. החברה מורכבת מעולי שלש הארצות גרמניה, צ`כיה ואוסטריה. הם הכירו אחד את השני רק כאן בקבוצה. עכשיו אפשר לציין בקורת רוח שהתגברנו על הקשיים, נמנענו מיצירת חוגים והחברה מתקדמת יפה.
עלינו לציין שעד כמה שגישתם לעבודה מצוינת ככה רצונם ללמוד הוא אדיש. הם אמנם משתהים בשיעורים בהתמדה ולומדים גם, אבל הצימאון ללמוד ולדעת שהיה אצל הנוער הקודם עוד לא מוכר להם.
דין וחשבון לחדשים ינואר - אפריל 1939
בזמן החופש בנו להם החברים סוכה אשר תשמש מעון לחודשי הקיץ, כל החברים התמסרו לעבודה בהתמדה ובהתלהבות. הננו עומדים לפני גמר הבניין וכולם מחכים לחנוכת המעון.
פגישה עם חברות: חברת קרית ענבים התארחה אצלנו. כל חברה נפרדה מהשניה בהבעת שמחה בזה שהיא נמצאת במקומה היא ולא במקום השניה. כל אחת מהחברות התקשרה יותר לחבריה אחרי הפגישה עם החברה השניה.
דין וחשבון לחדשים יולי - אוקטובר 1939
התפתחות החברה היא מאד חיובית. החברה התגבשה בהרבה והתייצבה ביום השנה שלה כגוף אחיד אשר ברצונו להמשיך בחיים המשותפים הקבוצתיים ולצאת אחרי גמר ההכשרה בתור קבוצה עצמאית.
נוצר גרעין אשר כל החברים משתייכים אליו, אם כי ישנם עוד כמה יחידים אשר עמדתם בחברה טעונה עוד ביסוס וחיזוק.
בזמן האחרון מלהיבה את החברים תכנית חדשה: הנוער עובר מביתו הקודם אל בנייני בית החינוך אשר במרחק מה מבנייני הקבוצה. את הבית ואת הצריפים שם, אשר הוזנחו והתקלקלו בזמן האחרון רוצה הנוער לסדר לגבעת הנוער. אל התיקונים, השיפורים והתקנות אשר דרושים לשם כך ניגשים כולם בהתלהבות רבה ורואים בזה הכשרה טובה בשביל חיים עצמאיים.
יום השנה: כדאי לציין במיוחד את יום השנה של החברה. לקראת המאורע הזה התכוננו כבר זמן רב לפני כן ואפשר להגיד שכל המסיבות וחגיגות ביום זה הצליחו יפה. סדרו תערוכה גדולה ויפה מאד אשר העידה על טעמם וכשרונותיהם של החברים. באותו יום קיבלו גם באופן חגיגי את פני הנוער החדש. הכתרתו של יום השנה הזה הייתה ללא ספק ההחלטה הפנימית הנל על יצירת הגרעין.
דין וחשבון לחודשי נובמבר - דצמבר 1939.
העליה על גבעת הנוער אשר עליה מסרנו בפעם הקודמת הוצאה בינתיים לפועל והוסיפה לחברה הרבה מאוד, כי כמעט כל העבודות והסידורים אשר היו כרוכים בהעברה זו נעשו על ידי חברי הנוער עצמם ועוררו הרבה רעיונות וכשרונות והיום הנוער מרגיש את עצמו כבר כאילו על נקודה עצמית.
נוער ב` בעבודה דין וחשבון לחדשים יולי - אוקטובר 1939
חוץ ממקום עבודה אחד - טיפול בבית ילדים, הצליח הנוער בכל המקומות הצלחה מלאה. זה כבר נחשבים הם לפועלים שלמים וממלאים מקומות חשובים ובעלי אחריות: 2 ברפת,
1 בעגלונות, 1 בשפניה, אחד בלול, אחד בנגריה, אחד בבננות, 1 בגן ירק, 4 בפרדס, 1 בבניין אחד בחצרנות. הבנות: 2 במטבח, 2 במתפרה, 3 בגן ירק, 1 בטיפול בילדים.
נוער ב` בלימודים דין וחשבון לחדשים ינואר - אפריל 1939
השבוע נתחיל בשני שיעורים חדשים דהיינו: תולדות הציונות, חקלאות. במשך רבע שנה האחרונה, גויס הנוער לעזור בגמר הקטיף ועוד פעם בעונת הקציר. בסך הכל עבד שלושה שבועות ואותם תחזיר הקבוצה לנוער בהזדמנות קרובה. בזמן זה ישתמשו ללימודים.
דין וחשבון לחדשים יולי - אוקטובר 1939
גישתם ויחסם של החברים לכל הלימודים הם רציניים. כולם יודעים ומבינים שקצרה היא תקופת הלימודים, שעוד עומדת לרשותם ועליהם לנצלה במלואה.
עברית: החברה מתחלקת לשלוש כיתות:
כיתה א` - מתבטאים באופן חופשי לגמרי בשפה העברית, יש להם אוצר מלים עשיר מאד, הרוב קורא ספרים רק בעברית.
כיתה ב` - הכיתה הזאת עלתה ארצה בלי לדעת מילה עברית אחת. הצלחנו להקנות להם את השפה במידה כזו שהיום הם קוראים את המצבה של שמעונוביץ, בתנ"ך ספר שמואל ב`. החומר שעליו צריכים לעבור הוא רב מאוד, אבל הם בעלי יכולת ויש תקווה שיספיקו עוד הרבה.
כיתה ג` - הכיתה הזו מתאבקת עוד היום עם השפה.
לימודים כלליים: השפה של כל הלימודים, שיעורים ושיחות – היא עברית. יש לציין שככלל כל החיים מתנהלים בעברית; החברים מדברים ביניהם לבין עצמם, בשיחות הפרטיות ובחדרים כמעט אך ורק עברית.
דין וחשבון לחודשי נובמבר - דצמבר 1939
סוף סוף עלה בידינו לקיים את השיעורים לטבע. הנוער מקבל שעור אחד בשבוע על ידי אביו של נער אחד אשר הוא רופא בתל אביב. הוא מבקר אצלנו לעיתים קבועות ונותן שיעורים נהדרים על אנטומיה וכו`. החברים מאוד נהנים מזה. מלבד זאת, ניתנים להם שני שיעורים בשבוע לפיסיקה וכימיה על ידי מדריך הנוער החדש במקום.
יש עוד לציין שבזמן האחרון הולכים לעיתים קרובות להרצאות מדעיות ופוליטיות שונות אשר מתקיימות במושבה רחובות.
נוער ב` מטייל דוח על הטיול השני של חברת הנוער 25.07.1940
לאחר שהטיול הראשון לפני שנה הביא את החברה לצפון הארץ, לעמק יזרעאל ולגליל התחתון והעליון היה בעצם קבוע ומוחלט בשבילנו שהטיול השני יהיה לירושלים ולים המלח. אולם גורמים חברתיים שינו את התוכנית הזאת: במשך החודשים האחרונים נתהווה קשר אמיץ עם חברת הנוער בקבוצת גבע. נערכו ביקורים הדדיים ולפני רבע שנה בקרה כאן החברה מגבע לרגל טיולה לירושלים ושהתה כחמישה ימים אצלנו. בימים אלה הונח היסוד לאיחוד של שתי החברות למען יצירת קבוצה חדשה. כדי להדק את הקשרים בין שתי החברות הוחלט אז בשיחה משותפת שהחברה מקבוצת שילר תכוון את טיולה השני לגבע. כמועד בחרנו לנו את יום השנתיים של החברה בגבע וכך נסענו על אף הספקות שנתעוררו בקשר עם המצב הכללי ביום 30 ביוני 1940 לגבע. שם נתקבלנו גם על ידי הנוער וגם על ידי חברי הקבוצה בלבביות רבה.
השבוע עבר לפי תוכנית יפה ורב גונית שנערכה על ידי הנוער בגבע. חצי יום עבדו כולם במשק והשעות אחרי הצהריים נתנו לכל החברים הזדמנות טובה לפגישה חופשית וטבעית. השעות המשותפות שבילו החברים בעבודה, בשיעורים ושיחות, בשירה ושחיה ובטיולים קטנים בסביבה היפה קרבו את שתי החברות זו אל זו ונהפכו לחויות ראשונות של חברה מאוחדת ואחידה. השבוע הוכתר על ידי מסיבת הסיום של הנוער בגבע שבה שרו ורקדו עד אור הבוקר. ביום האחרון נכנסו כבר - בהשתתפות חבר מזכירות חבר הקבוצות, לדיונים רציניים על הדרך המעשית של הקבוצה החדשה ויש יסוד לתקווה ששתי חברות הנוער תוכלנה בקרוב ללכת לאחת הקבוצות הותיקות. השנה השלישית הזאת תהיה לה חשיבות רבה גם מבחינת גיבוש הקבוצה המאוחרת וגם מבחינת ההשתלמות במקצועות.
בסיפוק מלא נפרדנו מחברינו בגבע. עכשיו התהוו קבוצות קטנות של שלושה עד ארבעה חברים אשר יצאו לטיולים קטנים בעמק, בגליל התחתון ובסביבת חיפה. השבוע השני הזה היה כעין חופש פרטי, אשר מגיע לכל נער אשר בחברת הנוער. עד היום 14 ביולי 1940 הגיעו כל החברים בשלום הביתה ובאותו הערב מסר כל אחד במסיבה מוצלחת על מה שראה ולמד בטיולו.
יש לציין ששני החלקים של הטיול - גם השבוע המשותף בגבע וגם הנסיעות החופשיות - הוסיפו לחברה הרבה מאוד ועוררו מרץ חדש לקראת שלושת החודשים האחרונים.
נוער ב` כותב דפים מיומן - עלים דצמבר 1939
קבוצת שילר 12.10.1938
למולדתי הבאת אותי... אני עומדת על האונייה. עוד מעט ואגיע למטרתי, לארץ ישראל. חמישה ימים רק הים ושמי תכלת. והנה רצועה קטנה, שם הולכת וגדלה, שם באופק. כבר רואים בתים, בתים מוזרים לבנים, תמרים מזדקרים השמיימה, הכל מצטרף לתמונה של אוירה ערבית. לא, אין זאת תל אביב מסבירים לי זאת יפו. אך למה צריך כל כך לחכות, משתוקקת אני לראות את העיר העיברית הראשונה, שעל יופייה קראתי הרבה. על נמלה התלהבתי כבר בחול. לאיטה מתקרבת האוניה ואני מחכה בכיליון עיניים להופעת תל אביב. עוברות כמה דקות ועיני נשואות אל העיר העיברית המתנוססת בנוגה ובבהירותה. ושם הנמל. סירת המוטור מתקרבת לאוניה ובתוכה פועלים יהודים, שבאו לקחת אותנו. בפעם הראשונה אני שומעת את השפה העיברית המדוברת. כמה שזופים הם הפועלים, חופשיים וכה חזקים ומתעורר בי הרצון להושיט את ידי להגיד לכל אחד מהם שלום, אבל אני מתביישת לעשות זאת.
אני יורדת, שלום לך עניתי ותודה לך שהבאת אותי הנה הביאי עוד הרבה יהודים ארצה. מקבלים אותי החברים בפנים צוחקות. על ידי יושבת אישה על יד בנה והיא בוכה, בוכה מתוך שמחה ומפיה יוצאות קטעי מילים: בארצי, במולדתי מה גדול אושרי. הילד מביט על אמו הבוכה ושואל בתמהון: מדוע את בוכה אמא? הילד אינו מבין את סיבת בכי האם והנה יורדות גם מעיני דמעות. מה הבכי, כולם צוחקים ועליזים ואני בוכה. אני מפסיקה לבכות ולבסוף גם אני צוחקת. הנה אני יורדת מהסירה ודורכת בפעם הראשונה על אדמת ארץ ישראל. לו הייתי ברגע זה לבדי הייתי כורעת ומנשקת את האדמה. אין גבול לחוויותיי ברגעים אלה...
אחר הסידורים הראשונים אני יוצאת מן הנמל. בחוץ קורא אלי איש לבוש כחול: מי מנוער קבוצת שילר? אני מתקרבת אליו. מי האיש הכחול הזה? בוודאי המדריך החדש. עכשיו אני יודעת שכחול לובשים פועלי ארץ ישראל ויפה מנהג זה. באף ארץ אחרת אין הפועלים לובשים לבוש אחיד. לפני עובר איש גבוה ועל ראשו כובע משונה. מי זה? מסבירים לי שזהו נוטר עיברי. אני גאה עליו ומתוך גאווה אני מחייכת לעצמי. האם הוא שראה את חיוכי יודע את סיבתו. בטוחני שכן. כל עולה מביט עליו ודאי כמוני.
האוטו מתחיל לנסוע. עוד מעט ואראה את הקבוצה הראשונה בחיי. קבוצה! איזה פירוש אני נותנת למילה זו? אנשים נלחמים כל יום בעד חייהם ואינם נכנעים. ממשיכים, גיבורים הם.
וגם חברה ישנה. כל אחד מבין, אוהב את השני ובמחשבה עולה שיר אחד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
אני מתעוררת מהרהורי, האוטו עבר הרבה ערבים. פחד תוקף אותי שם יכול לעמוד אחד הערבים מוכן ומזומן לירות לזרוק פצצה. או אולי הניחו מוקש והאוטו יכול בכל רגע להתפוצץ? אני מתבוננת בפני שאר הנוסעים האם גם הם מפחדים כמוני? כולם צוחקים ומדברים ואני... הפחד אינו עוזב אותי. תודה לאל רחובות, מושבה עיברית וסר הפחד מפני צר ואויב.
ועכשיו אני מרגישה, שאני מתחילה עוד פעם מחדש לחיות. הגעתי לראשית מטרתי.
קבוצת שילר 09.11.1938
הכל אחרת. בבית חלמתי על קבוצה, עבודה וחברה איפה זה הכל? איך אפשר לראות את היופי ולהיות שבע רצון מהעבודה כשכל כך חם לי? תמיד אני עייפה ומרגישה שאיני יכולה כבר יותר להמשיך, מתי אשמע את הצלצול? וכך יהיה כל ימי חיי? כשקראתי את גורדון האמנתי בעצמי. אבל עכשיו כבר לא. וגם מצב החברה אינו יותר טוב. אחר העבודה אני באה הביתה. האנשים זרים לי ואיני יודעת מה לדבר איתם. אנו לעולם לא נהיה חברה. זאת אני יודעת. ואני כל כך בודדה.
קבוצת שילר 21.10.1938
אני חולה במחלה מדבקת. מחלה ארץ ישראלית ששמה מצב רוח. איני היחידה שסובלת ממחלה זו. היום אמר לי חבר אחד מהקבוצה או שאת כותבת מכתבים או שאת חיה בחברה אבל אני מוכרחה לכתוב. אין לי אף אדם שאוכל לדבר איתו. העונג היום היה נורא. ישבנו בחדר בלתי מסודר ואחר תכנית קצרה הלכנו לישון. היה גם יום הולדת. מוותרת על יום הולדת כזה.
קבוצת שילר 16.01.1939
... היום צחקנו כל כך. יהודה בא הביתה מבית האסורים ואנו הכינונו לו קבלת פנים. לפעמים אני מתחילה להרגיש איזה שהוא קשר עם החברים. אני מתחילה לקוות.
קבוצת שילר 04.02.1939
היום חזרתי מתל אביב ושמחתי כל כך כששאלו אותי: מה שלומך? טוב שאת שוב בבית! קבוצת שילר היא באמת הבית שלי? כן עוד מעט וזה יהיה ככה.
קבוצת שילר 07.03.1939
אני עומדת לפני המשתלה. קצת, קצת רואים כבר את הגבעולים הירוקים, שרוצים לצאת ולהשתחרר מהאדמה השחורה. אין גבול לאושרי. אני מטפלת בשתיל עד שהוא די חזק כדי לשאת את פריו. הפרי שאני יצרתי בעבודתי, ואם אני עייפה, אני יודעת למה.
קבוצת שילר 24.11.1939
הו יא, הו יא, הזהר, המזרון נופל, הוסה, שוב מרימים את המזרון, יאללא, אבל החמור בועט, מלמעלה שומעים דפיקות פטישים. הרעש משמח אותנו. בשיר ובצחוק אנחנו יוצרים את מעוננו החדש, את גבעת הנוער. ובערב הכל מצוחצח ונקי וראוי להראות לחברים המתייחסים בביקורת.
לילה טוב ומה שתחלמי בלילה הראשון בבית החדש יתגשם. איני יכולה להירדם לפני עוברים כל הויכוחים שהיו בשעה שעלה במחשבתנו לסדר את דירתנו על הגבעה הזו ועכשיו מקננת בלבי הרגשה של גאווה ואני נרדמת מתוך אושר רב.
הרהורים על יום השנה
בשביל צר אני הולכת למעלה, לבית החינוך בין תלתן ותירס וכרם צעיר מוביל השביל הזה. בטו בשבט שתלנו את הכרם עכשיו יש כבר גפנים קטנות עם עלים ירוקים רעננים. איך הוא השתנה מאז ועד היום? ולא הכרם בלבד אלא גם הרבה דברים התפתחו והשתנו גם בקבוצה וגם אצלנו.
אני פונה את ראשי אל מול פני הקבוצה. לפני שנה ראיתיה בפעם הראשונה. אז הסבירו לנו: זה חדר האוכל, זה בית הילדים, הנה הבית שאתם תגורו בו, בית הנוער.
פתאום היינו צריכים להיות יחד ואחד לשני כה זר. לא יכולתי לתאר לעצמי שמזה תצמח פעם חברה. ידעתי שהדרך הראשונה היא להכיר אחד את רעהו, אבל לזה נחוצים רצון ונכונות פנימית ואלה חסרו לנו, כי רוב החברים היו קשורים כבר בגולה לחברות אחרות. ובהתחלה הרגישו את עצמם גם פה קשורים אליהן.
לאט, לאט התרגלנו לארץ, לקבוצה וגם לעבודה. במשך הזמן התגברנו על מכשולים שונים, התקרבנו זה לזה והכרנו אחד את השני. למדנו להבין שיש לכל אחד מיוחד משלו ועל החברה להתחשב עם זה. כיום אין כבר אותו המרחק בין חבר לחברו, להיפך אנו מתקרבים אחד לשני יותר ויותר, ורוצים כך להמשיך.
גם העבודה הייתה קשה בהתחלה. יום עבודתי הראשון היה בשבילי אכזבה. בחוץ לארץ לא עבדתי אף פעם. הכרתי את העבודה רק על פי סיפורים שקראתי ונאומים ששמעתי. העבודה גואלת את האדם כך כתבו מחלוציות ובנין הארץ ספרו. אבל במציאות הייתה זו אחרת. העבודה היא עניין יום יומי, הרגשתי שהחברים שמחו כשגמרו אותה. לא מצאתי בה את הסיפוק שחשבתי למצוא טרם שהתחלתי לעבוד. וחוסר הסיפוק גרם לכך שלא יכולתי להתרכז בעבודה. לפני ראיתי תמיד את התמונה שציירו בחוץ לארץ ועל זה תמיד חלמתי. אבל כשנכנסתי יותר לעבודה נוכחתי, שגם לעבודה קטנה זו יש ערך רב, כי היא אבן קטנה בבניין הגדול. ובאמת למדנו כולנו לעבוד ובחורף קיבלנו גם מקומות קבועים שכל חבר וחבר ממלא בהם את עבודתו בשלמות. האות הראשונה שאנו יכולים ליצור דבר מה ביחד, הייתה הסוכה.
אחר זה יצאנו לטיול והכרנו במקצת את הארץ ואת הקבוצות השונות. מלאי רשמים שבנו הביתה בכוחות חדשים לעבודה.
אני מתעוררת ממחשבותיי וממשיכה את דרכי למעלה. לפני הגבעה העזובה והמוזנחת. עלינו לשפר אותה ונגור בה בשנה הבאה.
השנה הבאה לפנינו, מה היא תביא?...
