דוביד שרעבי - דוד בן יהודה, התחיל כעובד שכיר בקיבוץ. תחילה כסוגר ארגזים בבית אריזה ובבית החרושת למיץ, אחר כך היה נהג המשאית להובלת סחורות ואנשים, היה הקניין של הקיבוץ. דוביד נהג בסופר וויט באינטרנאש ובליילנד, כמו כן במיניבוס. ידוע גם כ"דוביד הבאת לי ?".
דוביד שהיה כולו נשמה טובה עבד בקבוצה שנים רבות והיה אהוב על כולם. לדוביד היתה אתון ואופנוע BSA תמורת סיבוב על האופנוע היו הבנים מוכנים לקצור עגלת עשב עבור בעלי החיים של דוביד. כשהקים דוביד משפחה לא נולדו לו בנים, לשם טיפול בעניין, באחד הטיולים נעלם עם אשתו לכמה שעות אותן בילו אצל רבי מאיר בעל הנס בטבריה, אבל זה לא עזר.
דודס - משחק ילדים. בעזרת מקל גדול מעיפים גזיר עץ קטן ומפה מאד דומה להקפות. המקל הקטן היה כפיס עץ מחודד בשני קצותיו, והבנים החזקים היו מעיפים אותו למרחקים. זה היה משחק מסוכן ביותר ובכל זאת גדלו עליו כיתות רבות של ילדים בריאים.
דוידאו - כינויו של דוידי לאור, על שום היותו צלם הוידאו של הקיבוץ. "דוידאו הכין אחלה סרט לבר מצווה"
דגל אדום - דגל הפועלים שהיה מונף על גג בית הביטחון. הדגל האדום התנופף בכל חג, בעיקר ביום העצמאות ובאחד במאי על ה"מגדל" יחד עם דגל המדינה. נלוו אליו שירת "תחזקנה" והאינטרנציונל. "מישהו ראה את הדגל האדום?".
דגל המצוות - דגל שהיה מועבר בכל בר מצווה מהכיתה החוגגת אל הכיתה הצעירה ממנה. המסורת התחילה במסיבת בר המצווה בשנת 1985 ונמשכה כ- 15 שנים. וכך נאמר :" השנה אנחנו מתחילים במסורת, שאין כמוה בדרכי התקשורת. דגל המצוות שיעבור מדור לדור, ושאף אחד באמצע לא ישכח למסור. יעביר כלפי מטה מצוות וגם עול, כל שנה, בשבתות וגם בימות חול." דגל המצוות כלל דגלונים קטנים שעליהם שמות הילדים שבכל כיתה, כמו כן את 10 הדברות לבני המצווה. " והעיקר - אל תשכחו להעביר את זה הדגל אל הקטנים - שגם בבוא יומם ימשיכו במצווה".
דאלס - אימובילייזר- מערכת הרוזמן, פריט חובה לשם התנעת הרכב. מאפשר למחשב לזהות את הנוהג ברכב ולעקוב אחר מהירות ומרחק הנסיעה. חיובי הנסיעות מועברים ישירות דרך המחשב ואין עוד צורך ברישום. יש דאלסים אישיים, דלאסים ירוקים לעובדי חוץ, אדומים למזכירות, צהובים לשילטקס, כחולים לענפים. "יש לך דאלס עליך? אני צריך לקפוץ שניה לרחובות".
דבר - עיתון פועלי ארץ ישראל. העיתון חולק בין כל המשפחות בבניין (ארבעה חדרים = 4 משפחות), וחלקיו הועברו מאחד לשני במשך כל היום. רק בשנות ה - 60 הוחלט שכל משפחה זכאית לעיתון, אבל בתנאי שיהיה הסתדרותי! כלומר "דבר".
דופיה - צינור גומי להשקייה. נקרא כך משום שיש לו שתי "פִּיות" - שני פתחים. השם הזה היה מקובל באיזור רחובות ומזכרת בתיה בלבד. יתכן ואף הגיע עם הזרם עד גדרה. "יש חור בדופיה והמים מציפים את הגינה".
דיאטה - פעם הדיאטה היתה פריבילגיה של זקנים, נשים הרות ובעלי פרוטקציה. בדיאטה קיבלו חתיכת חמאה קטנה או פינוק אחר. אחר כך היתה בשילר עגלת הגשה מיוחדת לדיאטה. תחילתה בצורך של המבוגרים (בעיקר) למזון נטול מלח וחף משומנים. בעגלה זו הגישו יום יום עוף מכובס, מרק ירקות, עוף בגריל ועוד כהנה וכהנה מאכלים נטולי טעם. חרף כל זאת התור למרגלותיה של עגלת הדיאטה עלה לעיתים על הביקוש למנה היומית. עם פרוץ הפרטת המזון בחדר האוכל בא הקץ גם לעגלת הדיאטה.
דיסקו דנה - שמן המחתרתי של מסיבות יום שישי בבית הנעורים. ניתן להן על שמה של המארגנת והרוח החיה של אותן מסיבות - דנה עופר. "איפה הימים של דיסקו דנה...".
דיר - דיר העיזים במשק בית הספר היה באחריות חברת הילדים. הילדים מכיתה ו` היו עובדים בדיר, חולבים את העיזים בבוקר לפני בית הספר, מאכילים את הגדיים ועוד. "בדיר היה גם תיש" העיזים הבולטות היו פזית ודלית.
דר` מרגלית - רופא משפחה שהיה בשילר לאורך הרבה שנים. אשתו היתה רופאת הנשים של רבות מחברות הקבוצה. "דוקטור מרגלית תמיד נתן לי אנטיביוטיקה".
דר` שוורץ - רופא השיניים המיתולוגי של הקיבוץ. היה ידוע באכזריותו. "הייתי היום אצל דר` שוורץ. כואב לי כל הפה".
דשא חתונות - הדשא שעליו היו נערכות חתונות, מסיבות בר מצווה וחגים, למרגלות המחסן והמכבסה ממערב. פעם היו שם טרסות בנויות, על העליונה עבר השביל לחדר האוכל ולאורכו שדרת פיקוסים, תחתם בנו את הבמה. בטרסה השניה ישבו המוזמנים על ספסלי עץ בשורות ארוכות ארוכות. היה שמייח. נקרא גם הדשא הגדול. היום עומד על קצהו הדרומי בית הסיעוד ועל שאר חלקו רחבת חדר האוכל. "בואו, יש חזרות לבר מצווה בדשא חתונות".
