פרדס

תחושה עזה וכנה ליוותה אותם שהנה כאן על הגבעה הצחיחה מתחוללת המהפכה עליה חלמו דורות בגולה ובידם נפלה הזכות להגשימה: חלוץ עברי נטש את העיירה, את המסחר והחנוונות, ובמו ידיו נוטע עצים בארץ ישראל למחייתו.
חריש עמוק ראשון בוצע בשטח. בא קבלן עם  24  סוסים ו- 12 עגלונים. לסוסים היתה רתומה מחרשה, ובשאגות אייים שנשמעו בכל הסביבה, הצליפו העגלונים בסוסים וזרזו אותם בעבודה. הזנים היו הזנים הסטנדרטיים: שמוטי ואשכולית לבנה.
כפי שמדווח בסיכום עשרים השנים הראשונות שכתב אבי יונה, שליש מאדמות שילר, לפני קום המדינה, היו פרדס:
בדרום - גוש א` שכלל את החלקות: א, ב, ג, 12 עצים, ו - 15 .
במערב- פרדס 40 (שכלל עם חלקת גולדשטיין) 40 דונם והשתרע משדרת הנשיקות במזרח עד הגואייבות במערב ומהלולים ועד הבאר.
בצפון הלימונים ותפוזי הדם באזור בית הקברות.
 
מוטל רוזנפלד כותב:
"ידוע לכולם שבאיזור שלנו קטיף ההדרים הוא מהעבודות הכי חשובות הן מבחינת המשק שלנו, והן מהבחינה המשקית לאומית. מלבד הבעייה של ארגון מתאים, יש לעמוד גם על אופן העבודה. עלינו להסביר ולהחדיר את התורה שקוראים לה - תרבות העבודה. הקטיף, יותר מעבודות אחרות דורש יחס ועדינות בעבודה. כל טלטול בלתי זהיר מעץ לעץ, כל אלה מרבים את אחוזי הבררה ואת כמות הפרי הנפסל ליצוא. תאום נכון של שני הדברים האלה, יבטיחו ההצלחה והברכה בעבודתנו." 
עוד מגלה לנו מוטל: "לא היה מה לאכול, כל הזמן היינו רעבים. עבדתי בפרדס של לוינסון והוא הרשה לי לקנות אצלו 10 תפוזים. עכשיו כבר מותר לגלות...... חג סוכות קרב וזה מזכיר לי שהיה לנו אז עץ אתרוג אחד בפרדס. בחגים שלחתי אתרוג אחד להורים של שיינדל והם זכו לקדש על אתרוג מארץ ישראל." 
בעוד שעצי פרי אחרים היו בבחינת נסיון, הפרדס מלכתחילה היה הענף המרכזי המוביל, על בטוח. לא היתה בעייה של מים,   ולפירות ההדר היה תמיד ביקוש בשווקים בחו"ל. המולה תמידית שרתה במקום, גם סביב התקנת תיבות עץ למשלוח פרי לחו"ל, אין פלא שבעונת הקטיף בחורף, ההווי של הילדים התרכז כאן על המסילה שהובילה את התיבות אל סככת האריזה.
ב- 1932 נטעו את פרדס ב` גם הוא צמוד לקבוצה, ובתום העשור הראשון השתרעו הפרדסים על  105 דונם.
ב  1945  מתפרסם בעלים  מפקד העצים:  7460 עצי הדרים מונה הפרדס.

     שנת 1942     -    2.101 לא"י

     שנת 1943     -    2.613 לא"י

     שנת 1944     -    4.116 לא"י

     שנת 1945     -    3.74 לא"י 

     שנת 1946     -    4.108  לא"י 

ב- 1947 כולל שטח הפרדס של הקבוצה 140 דונם. 
בשנת 1957 אחרי מלחמת העצמאות, קיבלנו את אדמות הכפר הערבי זרנוגה, והודות לכך המשבצת החקלאית התרחבה מאד, שטח הפרדס באותם הימים 381 דונם. עקב כך, הוחלט להקים שני צוותים שיטפלו בפרדס:
פרדס א`, שכלל את כל החלקות שניטעו ע"י חברי המשק אותו ריכז שלמה גולן.
פרדס ב`, שכלל את כל החלקות החדשות שהתקבלו לאחר מלחמת השחרור וחלקות חדשות שניטעו בשטח אותו ריכז בן יצחק.
 
בימים ההם את השתילים הרכים השקו בצינור, גזמו ועיצבו את העץ בידיים, טיפלו במזיקים, עדרו, עישבו, זיבלו, הרכיבו עצים על חושחש, הקימו משתלה להדרים, נלחמו בחזירים (ענפים שוטים.) והפרדס נתן יבולו לברכה. השמוטי היה המוביל ולידו: אשכוליות, לימונים, קלמנטינות, וושינגטון. ברבות השנים גיוונו את פירות ההדר.
בהתחלה שווק כל הפרי לבית אריזה ברחובות ליד פסי הרכבת, ולאחר מכן, בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כאשר הוקם בית אריזה בצומת בילו (היום בילו סנטר), עברנו לשווק לשם את כל הפרי.
הפרדס לא היה עוד ענף בקבוצה אלא המרכז של כל המשק החקלאי, מרכז ההוויה בקבוצה וענף יצוא משגשג.
מרכז הפרדס בן-יצחק ב- 1955  מוסר דוח בעלים:
"רבים מהחברים שואלים על תכנית נטיעת ההדרים באביב 1956. אחרי סימון גבולות החלקה, עשינו בדיקות קרקע ונוכחנו לדעת שכ- 10 דונם אינם ראויים לגמרי לנטיעת הדרים." 
במפקד העצים ב 1955 ישנם  12.460 עצי פרי בפרדסי הקבוצה.
בינואר  1960 נמסר בעלון: עד יום ו` נקטפו
המין            פרדס בית         פרדס ב`
אשכוליות      1943 תיבות       940  תיבות
שמוטי          5644 תיבות       4058 תיבות
לימונים          372 תיבות        50 תיבות
קלמנטינות      -                    482 תיבות
וושינגטון        -                     1148 תיבות

עד סוף העונה  נקטפו  40.935 תיבות שדה,  710.191 ק"ג.
במשך כ-15 שנים התקיימו שני ענפי הפרדס זה לצד זה.
בפרדס א` עבדו : שלמה גולן, צבי קרמיש, ישראל פרשטנדיג (אחרי המאפיה) וחיים טל.
בפרדס ב` עבדו בן יצחק והצעירים: חזי רבד, יוסי עפר ודני אוריאל.
עם הזמן התחילו צעירי פרדס ב` לבצע את העבודות המכאניות בפרדס א`.
על תקופה זו מספר רמי קורן איך כשנישבר ענף היו מחביאים אותו מפחד זעמו של שלמה גולן...
 
באמצע שנות ה- 60 כבר השתרע הפרדס על שטח של 650 ד` (יוסי עופר המרכז) ועיקר ריווחיותו בכל השנים נבעה בעיקר מהיותו ענף יצוא. (עם פרישתם של בן יצחק ושלמה גולן, אוחדו שני ענפי הפרדס לענף אחד).
בדצמבר  1967 נתן מיר מרכז המשק מוסר דוח בעלים :
"גמרו את קטיף הוושינגטון, היבול הסתכם  ב- 173  טון. לאחר מספר שנים של יבולים ירודים ואפילו מחשבות על החלפת הזן, קשה אמנם לקבוע אם היבול הגבוה הוא הודות לטיפולים המיוחדים בהם נקטו באביב ובקיץ החולף, או שהעצים הגיעו אך עתה לפוריותם המלאה. באשכוליות, קטפו כמעט  שני שליש מהכמות המסתכמת עד כה בערך כ-  234.680 טון. השבוע קבלנו אישור להתחיל בקטיף השמוטי והתחלנו בו ביום, בקטיף בבית." 
 
 
כבר בראשית שנות ה-70 כשהמטע הנשיר כולו נושא פרי,  וענף הכותנה משגשג, הפרדס יורד מגדולתו, והכנסותיו פוחתות והולכות. זנים חדשים ניטעו, ואחרים עברו תהליך של הרכבות לזנים קליפים, מאמץ רב הושקע בתקווה להביאו לריווחיות.
בשנות ה- 80 משבר המים מטיל את צילו על כל  ענפי החקלאות וגם על הפרדס. חלקה א` שניטעה בשנת 1928 נעקרה בשנת 1980 ולכבודה התקיים ערב פרדס - ערב הצדעה לענף ועובדיו.
באמצע שנות השמונים נרשמו שיאים בתנובת העצים ובריווחיות הפרדס .
הפרדס היום משתרע על 313 דונם, ומכיל הרבה מאוד חלקות של זני קליפים שונים: סצומה, מורקוט, טמפל, מינאולה, נובה, זני אשכולית אדומה, נובה, קומקווט, פומלית, אדמוני, נקטר, אורה, אור, מור, וינולה, צ`נדלר, אוקיצו וכו`. חלקת הוושינגטון עדיין עומדת ומניבה, אם כי שיני הזמן נתנו בה אותותיהן והיא נעקרה בחלקה.
מאמץ רב הושקע בשיקום החלקות. הענף אמנם התאושש מבחינה מקצועית, אבל התחרות הקשה בשווקי חול, חיסלה לגמרי את היצוא. המיתון הקשה אליו נכנס המשק נותן אותותיו בצריכה מופחתת בשוק המקומי, ולא נותר אלא לקוות שהפרדס יחדש ימיו כקדם.
אי אפשר לסיים כתבה על הפרדס בשילר, בלי להזכיר את חיים טל גורדון, האיש שעבד בפרדס מיומו הראשון בקיבוץ ועד יומו האחרון, האיש שהכיר כל חלקה וכל פינה בפרדס.

רכזי הפרדס לדורותיהם:
דויד לכטר, מוטל רוזנפלד, בן יצחק, שלמה גולן, חזי רבד, יועז דנקוורט, יוסי עופר, רמי קורן, נתן וגמן, ניר מאיר, צביקה פוגל, מתי רבד, זיו אברהם, רועי אביבי, יובל שטוסר (עם ריכוז משק), חננאל.
 
חידון הפרדס - 1980
 
באמצע שנות ה-80,  כארבע שנים, ריכז   ניר מאיר את הפרדס .
בתאריך 03.12.1986 בעלים  תחת הכותרת נגמרו  הקלמנטינות הוא כותב:
"סוף נובמבר, בימים אלה סיימנו את קטיף הסצומות לעונה הנוכחית והתחושה היא בהחלט של התרוממות רוח. לראשונה בתולדות הפרדס שלנו, הצלחנו להשיג את מה שניראה עד השנה כבלתי אפשרי. 36.5 דונם בגילים שונים על כנות שונות, באדמות שונות, הניבו השנה למעלה  מ- 200 טון.
פירושו של מספר זה הוא - ממוצע של 5.5 טון לדונם, ואם נזכור כי חלק מהחלקות נמצאות עדיין בהתבגרות, מתברר כי הפוטנציאל גבוה עוד יותר.
עוד נתון שכדאי להזכיר הוא הנתון הכספי. בהיות הסצומות זן המשווק לשוק המקומי, הוא מזכיר בהכנסותיו את מחירי הפירות הנשירים, בקצרה: 200 טון סצומות, משמעותם הכספית, למעלה  מ- 100  אלף $. סכום לא רע ל- 36.5 דונם. (אני זוכר ימים והם אינם רחוקים כל כך, שכל הכנסתו של הפרדס היה בערך מספר כזה.)
היבול הממוצע הארצי לדונם סצומה הוא  כ - 3 טון. בשנה שעברה כאשר חרגה אחת החלקות שלנו והגיעה ל - 7.5 טון, נחשב הדבר להישג חד פעמי  שאחריו בטח תבוא הנפילה,  והנה בחלקה זו בוצע השנה ניסוי, עבודת גמר של רון קוצר, והתוצאות הן מאלפות.
*   החלקה עברה את ה- 8 טון לדונם בממוצע.
*   לפחות בצורת טיפול אחת הושגו  10 טון לדונם.
*   העצים שנחשבו בעבר לבלתי מתאימים לקטיף עי מתנדבים, נמוכים יותר,
     קלים לקטיף ונקטפו לאחרונה אפילו עי חברת הילדים.
כתוצאה מהשגים אלה, נמשיך להתקדם ונעצב את הפרדס כך שיבוליו יעלו, ועימם גם הספקי הקטיף של כל קוטף - מה שיגדיל כמובן את הרווח בסופו של דבר.
 
אי אפשר לסכם את עונת הסצומות מבלי להזכיר כמה גורמים השותפים להישג.
ראשון לכולם בית הקרור והאריזה בבית. המערך בבית האריזה שכה רבות הושמץ ונלעג בעבר, הוא אולי הדבר הטוב ביותר שקרה לנו השנה.
המדיניות של גורי וישי, השיווק האגרסיבי, הלחץ הבלתי פוסק על השוק, ועבודה מתואמת מאד איתנו, הביאו להישגים שיווקיים שאינם זכורים מן העבר, ולא הושגו השנה בשום מקום אחר: רבע מן הפרי  (מעל  50 טון נמכר כפרי מבכיר במחירים של  150% כ- 1000 ₪ לטון), עוד 20 טון נמכרו ב -  130%  כ- 830 לטון, והחשוב מכל  -  השנה קטפנו רצוף, כמעט ולא עצרו אותנו, הפרי גדל, נקטף ושווק. העובדה שאנו אורזים בנפרד מאפשרת לשוק לזהות את הפרי שלנו ולדרוש אותו, וכך להגדיל את היקף המכירות בהשוואה למפתח הארצי.
והמעניין ביותר - אין בררה: הקטיף הסלקטיבי והדינוג המשובח הביאו אותנו לאריזה מלאה של כל היבול שנקטף (פרט לאחוז או שניים בכל זן), זו אגב הסיבה שמעט מאד מהפרי הגיע למשק וחולק לחברים.
 
לסיכום, יש להדגיש כי זהו תענוג לעבוד במקביל למערכת כל כך משומנת ויעילה.
גורמים נוספים שעזרו לנו:
* דוד אדרי מרכז המשק ולנה לבקוביץ רכזת המתנדבים  אשר דאגו לשמור על קבוצת הקוטפים שהיתה השנה באמת טובה מהרגיל.
* אנשי הבננות, המטע והאבוקדו שהעמידו לרשותינו עפי הצורך טרקטורים ועגלות שאיפשרו לנו לעסוק בקטיף שוטף, ובמקביל להמשיך ולטפל ביתר השטח.
* ואחרונים אחרונים חברים, וגם בני חברת הילדים אשר בתקופת הלחץ הגדול באפרסמון, ואחרי גיוסי אחהצ ושבת במטע, התנדבו ובאו לשלושה גיוסים בסצומות (קטיף קשה מאד כזכור), כדי לאפשר לנו לסיים בכבוד את קטיף הזן הזה.
 
השליש הראשון של העונה מאחורינו.
בימים אלה התחלנו לקטוף את הקומקווט והטבורי, ובקרוב מאד יתחיל הקטיף במינאולה.
היבול כבד, ההבשלה מהירה וכוח העבודה מצומצם. ולכן נראה כי בקרוב נפנה מעל לוח מודעות לציבור כולו לשוב להטות שכם ולעזור לנו להתגבר על יבולי הפרדס שיהיו כנראה גם השנה יפים ובעיקר ריווחיים.
להתראות בין העצים
צוות הפרדס"