משנת 2000 מנהל את רפת קבוצת שילר אילן לשם, חלב וחשמל זורמים בצנרת והרפת צועדת רק קדימה:
"רפת 2015 מונה 300 חולבות, 150 עגלים במפטמה, העגלות גדלות בנפרד עד השתלבותן בעדר.
מכסת החלב 3,263,000 ליטר חלב.
במכון החליבה הוחלף הציוד לאחר 30 שנה, לציוד כחול לבן של "צ.ח.מ אפיקים", לשביעות רצוננו המלאה.
להגדלת יכולת אחסון החלב, נבנה בחוץ מיכל נוסף (כמו סִילו הולנדי) לאחסון חלב בקיבולת של 15,000 ליטר.
אנו חולבים שלוש חליבות ביום.
המזון העיקרי לפרות היא "מנה כּוּלִית", מעורבבת ומתוכננת בתוכנה ייעודית ומועמסת ע"י מכונה מיוחדת בהוראת מחשב.
כל מרכיב ניתן לשליטה ושינויים לפי עונה, מזג אויר וכיו"ב.
עברנו לסוג חדש של מאווררי הליקופטר, מוטת זרועות 5 מטר. המאווררים מייבשים את הזבל ומשפרים את איכות החיים של הפרות.
בקיץ יש מתזים, כשהטמפרטורות עולות הפרות סובלות, מאווררים ומתיזים כדי להוריד את טמפרטורת הגוף, להעלות את התיאבון ואת יכולת ההתעברות המושפעים מאד מהחם.
בחורף מקלטרים פעם ביום את מרבצי החצרות שיהיה להן נח ונעים. שיוכלו לשבת ולהעלות גרה בצורה נוחה. רופא מגיע לביקור פעמיים בשבוע.
מהות העבודה שלנו בעצם היא לשמור על תנאים אופטימאלים לפרה ולבריאותה.
היכולת שלנו לפיכך לייצר חלב בעונות הקשות בעיקר בקיץ כשיש ביקוש, היא טובה בהחלט.
בשנת 2004 עשינו רפורמה ברפת של הסדרה והתאמה לסטנדרטים של איכות הסביבה. תהליך סידור הזרמת השפכים לקח מספר שנים.
נבנה בור אגירה גדול מאד ליד הרפת שמזרים לביוב באיכות טובה, נסגרו ויובשו בריכות הביוב – כל זאת על מנת ליצר סביבה חיובית יותר לאוכלוסיה באזור.
הרפת אמורה לעבוד בסינרגיה עם הקהילה, ממוקמת בקרבה, שטחי הפעילות של הרפת קרובים לשכונות החדשות שנבנות.
הרפת הוא ענף שתורם מבחינה כלכלית, אנו מנסים לצמצם את מפגעי הריח, לחיות בשלום עם הקהילה ולהמשיך להחזיק רפת טובה.
עוד רציתי להזכיר את פרויקט הפאנלים הסולארים שנבנה בשנת 2014, כמעט כל גגות הרפת מכוסים בפאנלים המייצרים חשמל."
היום (2015) עובדים ברפת: אילן לשם, גבי מוטל, ישי שלו, ענֹג רוֹט, גילי מוקסיי ואִייר לשם.
ואיך הכל התחיל?
בשנת 1928 הוחלט לקנות פרה מהלוואה שקיבלה קבוצת שילר מהבנק למלאכה.
בקבוצה אשר זה עתה עלתה על גבעת הכורכר, לא היה ניסיון בטיפול בפרות אבל שיינר-פורמן היה וטרינר, ועליו ביססו את הרפת.
היתה גם סיבה מאד פרקטית - במקום לקנות כל יום חלב במושבה, עדיף לגדל פרות בבית.
שלמה מיר נסע לתל אביב, קנה פרה אצל סוחר והלך איתה הביתה ברגל בעזרת נער ערבי.
בבוקר יצאו מת"א בצהרים כבר היו בבית, אדומה היה שם הפרה הראשונה.
במשך הזמן נרכשו עגלות נוספות, נבנו סככות, הרפת התרחבה. החליבה היתה כמובן בידיים. מחמת העבודה הקשה חברים לא התמידו בענף אבל התעקשו להחזיק בו .
גם בשנת 1952, כשעברו למכונת חליבה ניידת, והעבודה מעתה קלה יותר, עדיין ברפת קשה מאד פיזית. העדר דרש טיפול מקצועי, מעקב יומיומי, לא היה מיכון אלא עבודת קילשונים מפרכת ו- 3 חליבות ביממה. העבודה בתנאים פרימיטיביים במיוחד בחורף, גרמה לתחלופה בעובדים, דבר שפגע בפרות. המספוא לא תמיד הגיע בזמן, באופן סדיר ובאיכות טובה, מה שפגע בתזונה, וגרם לתנודות גדולות בתנובת החלב.
שנת 1954 היתה שנה יפה לרפת. העדר מנה כבר 110 ראש, ביניהן שתי פרות הולנדיות שנרכשו במחיר 1150 לירות כל אחת. לכל פרה ברפת היה שם. נעשה מאמץ לשכלל את הכלים, את הקרור, האינסטלציה, אבל נשארה הבעייה המרכזית הישנה, לייצב את הצוות ברפת.
בחודש מרץ באותה שנה הגיעו לשיא בתנובת החלב היומית - 875 ליטר לכל החולבות.
והיו שיאים נוספים 930 ליטר ביום, 1020 ליטר ליום.
עלים 11.06.1959
"בינתיים אנו מחזיקים מעמד ובחודש האחרון היה הממוצע לפרה 15 ליטר ליום זה ממוצע גבוה בדרך כלל,
על אף שבחודשי החורף הגענו כבר ל- 17 ואפילו 18 ליטר ממוצע לפרה בעדר."
בשנת 1960 בנו מכון חליבה, מודרני במושגים של הימים ההם, אבל עדיין היו בעיות כוח-אדם קשות ברפת עם 3 חליבות.
עלים יולי 1964
"התקיים דיון נוסף על המשך קיום הרפת בהשתתפות המדריך האזורי לענף. סוכם כי על מרכז המשק להציע חבר נוסף לצוות הקיים.
נוסף על כך הוחלט לעבור לשתי חליבות. המדריך ואנשי הרפת רואים בכך פתרון חלקי למשיכת חברים לעבודה בענף זה.
עד שנים אלו עבדו ברפת:
שלמה מיר, הרי לנדוי, יוכבד שטוסר, דוד קלינגהופר-עפר, שייק שפירא , בתיה אילן , רות גמר , קורט זיכל, קלרה קמרון , רניה, רינה לכטר, רותי זיגלמן, צביקה כסה, עזרא מאיר, נתן ערמון, ניסים חמי, דני צ`יפרוט, אורי שוורץ, אליהו ליברמן, אריה מאיר, גורי מיר , אמנון שטוסר, אריה ברקן ושמעון ספיבק. הוטרינר היה דר' קרומהולץ.
בסוף שנה זו ( 1964 ) מתחיל עידן חדש ברפת. דניאל קמרון, ישי שטייניג ובורי אברהם, בתום שרותם הצבאי, מקבלים את הרפת.
שיפור ניכר ניראה מיד. תנובת החלב עלתה. לעבודות שעד כה בוצעו ידנית, נירכשו טרקטורים ועגלות ממוכנות שהקלו והביאו לייעול העבודה.
עלים 11.11.1977 בורי אברהם : "לציון מיוחד ראוי דיר היונקים. לא היתה תמותת עגלות בדיר למעלה משנה. שיעור כזה אפסי, מעמיד אותנו ברמה כלל ארצית."
עד כה היו העגלים אחרי המלטה מפוזרים ברפת וטופלו עי הרפתנים. מעתה רוכזו בסככה נפרדת, ודיר היונקים טופח בנפרד מהעדר עם מטפלת צמודה . בדיר יונקים עבדו: אילנה אוקו, דורית ברקן, ערן זיגלמן, רותם שטוסר, יוני שור, דרור לבקוביץ, עדי לבקוביץ.
ב- 1978 העמידו את שלושת מיכלי המזון הגדולים ובנו את מרכז המזון ממול. רכשו את העגלה המערבלת לחלוקת מזון, מעתה האבסת מזון היא ממוכנת והעדר מונה כ- 200 חולבות.
עלים 02.06.1978 : "לשימוש במערכת זו יש משמעות בדומה למעבר מחליבה בידיים לחליבה במכונות."
כמיטב המסורת, בחג שבועות באותה שנה ישי שטייניג כתב והקריא שיר לרפת :
"בחיי שלא ידעתי איך הכל פה אוטומטי.
נהנות חולבות מאתיים - אוכל בלי מגע ידיים.
עגלה שמערבבת מפנקת כל חולבת.
ואנחנו רפתנים, מהעסק נהנים."
בשנת 1979 שוב קשיים ובעיות כוח אדם ברפת, הצוות התפרק והקיבוץ חִייב בנים שהשתחררו מהצבא לשנת עבודה ברפת.
למעלה מ- 10 שנים נשאו בעול ישי, בורי ודניאל: עלים 21.09.1979 : (הצוות) פיתח, הגדיל והאדיר את רפת החלב מרפת קטנה של 60 חולבות לרפת (בינונית במושגים של ימינו) בת 230 חולבות. יוסי קוצר נכנס לרפת, החליף אותו אבי אלעד, אחריו קיבל את ריכוז הרפת יהושע אלימה שהכניס ענף חדש - גידול עגלים מיובאים מפולין. צביקה רוט החליף את יהושע.
בשנת 1988 בנו מכון חליבה חדש עם טכנולוגיות חדשניות, הרפת נכנסה לעידן המחשב,
החל מתקופה זו הרפת לא סבלה יותר מחוסר עובדים, היא הפכה למקום עבודה אטרקטיבי והצעירים מוצאים פה את פרנסתם.
לאורך כל השנים הרפת נמצאת בלחץ של מכסות חלב, על רקע זה גם הוקם בשנת 1995 ענף חדש -
מחלבה ביתית אשר מנצלת עודפי חלב והחברים נהנים ממעדני חלב תוצרת לאה רבד.
משנת 2000 מרכז אילן לשם את הרפת.
אילן לשם:
"הסתיימה לה שנת 2000 שהיתה לדעתי שנה טובה מכל הבחינות.
השתפרנו בנתוני התעברות יחסית ל- 1999, עברנו את סף ה - 12.000 ליטר ממוצע לפרה לשנה,
כמו כן שִדרגנו את מקומנו בליגת הרפתות הארצית ממקום 18 בשנת 1999, למקום עשירי בשנת 2000 .
לשנת - 2001 קיבלנו תוספת למִכסה כ- 135.000 ליטר ואנו מדגדגים את סף ה - 3.000.000 ליטר."
עלים 27.09.2002 אילן:
"שנת תשס"ב שהסתיימה, לא תִזכר בהכרח כשנה טובה לרפת החלב. הסיבות לכך נעוצות בעיקר במצב הכלכלי ההולך ומדרדר ובמצב הבטחוני הקשה שהביאו להקטנת המִכסה ולחוסר כדאיות לייצר חלב עודף בקיץ. הריווחיות נשחקת.
שנה זו תִזכר כשנה שבה גילו לראשונה את מחלת הפרה המשוגעת, הדבר הִקשה על שוק הבשר ועל היכולת להוציא פרות מהעדר.
מסיבה זו פסק יבוא העגלים מפולניה.
בסוף שנת 2003 יש ברפת 275 חולבות, העדר כולו מונה 640 ראש."
במשבר החקלאות והמים, הרפת הינה ספינת הדגל שלנו, איתנה ויציבה לאורך שנים רבות. יתרון נוסף, הצוות הינו מחברי ובני המשק.
בשנים האחרונות גם ברפת השתבצו עובדים מתאילנד.
