בין בית הביטחון [כלבו היום] לשורת הבתים זיגלמן - שטוסר נבנו שלוש טרסות . על טרסות אלו גידל יעקב צוקרברג תלתן לטייב את האדמה.
בקצה הדרומי ולגובה הטרסות היו מדרגות אבן שהובילו לבריכת הדגים של אברהם שטייניג.
מאוחר יותר פורקה הטרסה האמצעית, נשתל דשא על טרסה שזכתה לכינוי הדשא הגדול או דשא חתונות.
על מפלס זה התקיימו חגיגות ואירועים שונים החל מאמצע שנות השישים.
וקודם, לא חגגו? ובכן בטח חגגו, בשילר תמיד חגגו.
קודם היו אירועים על הדשא שמול חדרי חולים מתחת לעץ הארוקריה, בחדר האוכל או על הדשא בסוכה ליד מחסן זלמה (משרד הבריכה). עם בנית בית ביננשטוק בשנת 1944 עברו החגיגות לרחבת בית התרבות, בחורף בקולנוע אריאנה ומשנת 1958 באולם שליד הבריכה.
בשנות השישים חזרו לדשאים ולטבע, על דשא החתונות נפרסו חופות, התקיימו חגיגות בר מצווה, חגי עצמאות ונפתחו מזנונים בחגים גדולים. וזה היה כרוך בהכנות רבות.
על הדרך שהובילה לחדר האוכל, למרגלות עצי הפיקוסים הוקמה הבמה.
על הטרסה נפרסו מבעוד יום פלטות על רגליות בשורות שורות - והרי לנו גן אירועים.
הישיבה היתה על ספסלי עץ, הכיבוד כיד המלך, התוכניות עשירות ומגוונות- והשמחה היתה גדולה.
דשא חתונות כוסה סופית עם בנית מבנה בית הסיעוד בשנת 1986 והקמת חדר האוכל החדש בשנת 1987.
הטרסות בטרסה העליונה היו שתי ערוגות של ורדי בר ומעין גינה צרפתית בה טיפל יהודה אנוש.
בקצה הטרסה האמצעית עמד צריף המרפאה שהיה גם חדר אוכל ומגורים ולאורכה היו שתולים עצי צאלון.
בטרסה זו נחפרו תעלות /שוחות להגנת החברים והילדים מפני רומל והאיטלקים בתחילת שנות הארבעים, במלחמת השחרור [במקום בנין בית הדר כיום]
חפרו ובנו בשטח הטרסה מקלט. יוסק איינציגר נהג המשאית הביא עצים של פסי רכבת.
בטרסה השלישית היו עצי ברכיכיתון צפצפני ואחריהם (שורת הבתים שמתחילה בארכיון כיום).
הטרסות שהיו ריאה ירוקה בלב המבנים כוסו סופית עם בנית בית הסיעוד וקומפלקס חדר האוכל/אולם.
