סוף דבר: בתום 10 שנים - גיא מיר

בשנת תרצז, בחודש מאי, קיבלה קבוצת שילר 175 דונם מהקקל. יחד עם ה- 352 דונם שהיו לקבוצה עוד מראשית עלייתה על הקרקע, הגיע שטחה ל- 527 דונם. מזה היו 119 דונם בעל (רובו חרוש ומוכן לזריעת חורף), ו- 254 שלחין. במספוא 120 דונם שטח עיבוד, מתוכם 80 זרוע, בגן הירק 63 דונם שטחי עיבוד מתוכם 40 דונם ירקות, מטעים צעירים 85 דונם, מטעים נושאי פרי 48 דונם, משתלה 1 דונם. כמו כן 55 דונם הכילו את שטח היישוב כולל בניינים, חצר, גינות נוי ודרכים. 38 דונם היו אדמות לא מעובדות.
המשק החקלאי עדיין אינו רווחי. ההפסד בענפי החקלאות היה 662.805 לי אבל ההכנסות מעבודת חוץ (של אנשים ובהמות) לא רק כיסתה את ההפסד, אלא אף גרמה להיווצרות רווח נקי של 512,106 לי אי.
בסוף שנת תרצז מנתה הקבוצה בסהכ 139 חברים (40 חברים, 36 חברות, 27 ילדים, 9 הורי חברים ו- 21 חברי נוער עולים מגרמניה.)
בהשוואה לאוכלוסיית הקבוצה בשנת 1932, שנת הכניסה למסגרת התיישבות האלף (37 חברים קבועים, 8 מועמדים, 15 ילדים) זהו גידול מרשים של האוכלוסייה מ- 60 ל- 133 נפש.
הגידול הזה נבע משני מקורות:
1.       במשך 1934/5 קלטה הקבוצה שתי קבוצות מילואים גדולות מתנועת גורדוניה וחבר הקבוצות.
2.       עם עליית היטלר לשלטון גברה העליה החלוצית מגרמניה. קבוצת שילר קלטה מספר ניכר של עולים מארץ זו, אשר הוסיפו גוון מיוחד שלהם בחיי החברה והכלכלה של הקבוצה.
בשנים אלה של בנין והרחבה הגיעו גם ראשוני הילדים לגיל ביס. הפתרון שנמצא היה הקמת בית חינוך לילדי העובדים של רחובות וסביבותיה בקבוצת שילר.
בסיכום אפשר לומר כי 10 השנים הראשונות של הקבוצה היו שנים קשות, מלאות לבטים, אבל מלאות סיפוק, על כל מה שנוצר יש מאין.
וכך מתאר זאת אחד החברים במכתבו הביתה: אני רוצה לתאר לך (אבא) את מצבנו באופן הגלוי והמדויק ביותר, כמו שהוא, ללא כחל וסרק. מראש אני מציין שאנו, אני ואשתי ושני ילדינו, מרגישים את עצמנו כאן טוב מאד (ההדגשה במקור). ואוסיף, אף לרגע לא הופיע אצלנו סימן של חרטה או פקפוק שאנו חיים בארץ ובקבוצה.