תחילתו של מכון גבעון - צור קורן

מכון גבעון

מפעל תעש מחתרתי בקבוצת שילר
קטעים מתוך עבודת הגמר של צור קורן
 
לזכר סבי אברהם קמל זל
אשר עבד במפעל מיום הקמתו ועד סגירתו.
 
על תעש - מתוך: אגרת בן-גוריון לצהל 1953
פחות ידוע המפעל הצנוע, שנעשה בתנאים קשים מאין כמוהם - הייצור הראשוני של נשק יהודי בארץ. מסופקני אם היה ביישוב מפעל גבורה גדול יותר, מפעל הכרוך בסכנת נפשות מתמידה, כמעשה המוצנע והמוסתר של תעש, ואיני יודע מה היה גדול ממה: צניעות העושים או גבורתם...                                                                                                           
 
ההתקשרות עם תעש
יוסף אינציגר מספר בעדותו: (מתוך ארכיון שילר)
ב- 1938 הביא דוד לכטר, בא כוח הקבוצה וגזברה, למזכירות הקבוצה ולועדת המשק הצעה להקים בקבוצת שילר מפעל תעש מחתרתי. ההצעה הועברה אליו באמצעות המרכז החקלאי עי לוי אשכול ואברהם הרצפלד. למעשה היתה זו הוראה, מעין פקודה ולא הצעה, באשר היה הכרח להעביר מטעמי בטחון את בית היציקה ששכן באותה עת בקיבוץ נען. ההכרעה של פיקוד ההגנה נפלה על קבוצת שילר באשר היא קטנה (בסוף תרצח מנתה הקבוצה 83 חברים ו- 33 ילדים, לא התבלטה בפעולות ראווה: קבוצה של אינטיליגנטים שאין לחשוד בהם בכל פעולה בלתי ליגלית, שוכנת לצד הדרכים הראשיות מחד גיסא ומבודדת מאידך גיסא. היה בה מקום מתאים למפעל כזה, החייב להמצא במקום מוסווה היטב, עם אפשרויות לנתקו מביקור זרים באמצעים סבירים. מקום כזה היוותה חורשת האקליפטוסים הצפופה בתוך אזור הלולים, אשר אפשר היה לסגרו פיזית בהוצאות קטנות מאד, בפני  מבקרים בלתי קרואים. כאמור, גם נימוק הסגירה היה מוכן וסביר: מחלות מדבקות של עופות ובקר לסירוגין (ואכן במשך שנות פעילות המפעל הקבוצה היתה נגועה במחלות עופות ובקר שלא אפשרו כניסת מבקרים לאזור. ליתר ביטחון נבנו בריכות טבילה לגלגלי רכב ולנעליים שהכילו כביכול חומר חיטוי). ההצעה אושרה במזכירות ובועדת המשק. חברי המוסדות האלה הוסמכו לסכם את המומ עם באי כוח ההגנה.
לאסיפה הובאה ההצעה להקים מסגריה - והיה בזה מן האמת, בנימוק שיש צורך בענף נוסף שיבטיח הכנסה שוטפת ובטוחה לאורך כל השנה וגם גבוהה יותר מאשר עבודות חוץ, באשר בשל המאורעות נפגעה ההכנסה מענפי חקלאות מסוימים ומעבודת חוץ, בעיקר בגלל השיבושים בתחבורה.
 
תנאי ההסכם:
הקבוצה ככלל רואה את עצמה כאחראית להפעלת המפעל (כך הוא נקרא בפני החברים מטעמי ביטחון). מתוך כך הקבוצה התחייבה לספק את העובדים שיהיו דרושים לביצוע כל העבודות בכמות (נושא זה נשאר פתוח למומ נוסף) באיכות ובזמן שיקבעו עי מוסדות היישוב ואו ההגנה. כמו כן הוחלט מטעמים חברתיים, כי כל העובדים במפעל שהם חברי משק, בין הקבועים המקצועיים לבין הזמניים הפשוטים, יהיו כולם ממדרגה אחת, לגבי מעמדם בעבודה ורמת השכר. המפעל הופעל תחילה עי שמונה חברים (לא כולל את המנהל וסגנו ואנשי שרות שונים כגון נהגים ומלווים שלא היו חברי קיבוץ) ורק אחר כך, כאשר הצרכים גדלו הועמדה מכסת מקסימום של 20 עובדים.
הקבוצה התחייבה לארח בתוכה למשך כל תקופת פעולת המפעל במקום, את מנהל המפעל וסגנו. כמו כן התחייבה הקבוצה להקצות את חורשת האקליפטוסים כמקום להקמת בית היציקה, מקום להקמת צריף למגורי המנהל וסגנו. כמו כן התחייבה הקבוצה למסור לרשות המפעל סככה לאחסון קוקס לצידו של בית היציקה.
 
בנית המכון
הבניה החלה מיד אחרי קבלת ההחלטה. נקבע שם קוד המפעל גבעון. החומרים הקשורים בבניה הובאו מבעוד מועד עי ההגנה. היתה זו עבודה לרכז את כל החומרים היקרים באותה עת. בתהליך הבניה עסקו מספר אנשים מטעם הקבוצה וההגנה הביאה עוד כמה פועלי בנין. תוך כמה שבועות עמד צריף פח באורך של שנים עשר מטר וברוחב שמונה מטר, דלת הצריף מוקמה בצד הדרומי שלו. לצריף היו מספר חלונות בחלקו העליון. בצמוד לבית היציקה הוקמה סככה שהגנה והסתירה את הכניסה אל בית היציקה. הרצפה של בית היציקה היתה אדמה כבושה. כמה מטרים ממערב לבית היציקה הוקם סליק תת קרקעי. הסליק הוא מעין חדר תת קרקעי  באורך 4 מטר, ברוחב 4 מטר ובגובה של 3 מטר...
...בתוך בית היציקה נבנה תנור להתכת הברזל. התנור נבנה משלוש שכבות: שכבה חיצונית של פח, שכבה אמצעית של חול ושכבה חיצונית של לבני שאמוט...
 
התחלת העבודה
לאחר דיונים ארוכים ומומ ממושך, הוחל במאי 1939 בעבודה במכון.
יוסף אינציגר: כמנהל המפעל נתמנה ישראל יושפה וכסגנו מנחם קלר. מנחם קלר שימש בתפקיד כמה חודשים. אחריו שימשו בתפקיד סגן שלום, יוסף פדר, ולאחר שזה התמנה למנהל המפעל, שימש מנדל ברגיל כסגנו...