Rapoo- It solutions & Corporate template

08-9372824

צור קשר

mazkirut@shiller.co.il

שלח דוא"ל

אצלנו קם ענף הפלחה עוד טרם מדינה. עיבדנו שטחים של כמה מאות דונמים באזור חצור- ביצרון של היום, בעיקר לגידול שחת לרפת.
באותה תקופה עבדו בפלחה דובקה הוכנר, יוסק איינציגר, אברהם קמל ועוד חברים.
אך כאשר מדברים על ענף הפלחה בקבוצת שילר, מתכוונים בעיקר לפלחה בנגב.
את השטחים בנגב קיבלנו בחכירה מהמִנהל לאחר הקמת המדינה, על מנת להגדיל את אמצעי הייצור של המשק ולשמור על האדמות מפני השתלטות גורמים זרים עליה, בעיקר בדואים.

את שטחי העיבוד קיבלנו בשני מקומות: אזור קיבוץ אורים, אזור קיבוץ בארי. סה"כ היו לנו בנגב כ- 4100 דונם בשנת 1956.
 
נתן מיר ואברהם קמל
    
 
 מעמיסים חבילות קש על ה"סקניה"
 
בשנים הראשונות, עקב חוסר הניסיון, התוצאות הכלכליות לא היו טובות (בלשון המעטה).
עם השנים למדו את נושא הקרקע ומזג האוויר בצורה רצינית. החלו לעבוד במחזור זרעים, גידולי חורף, גידולי קיץ, גידולים לתחמיץ, עברו לעיבוד בכרבים (מחזור עיבוד), חריש עמוק וכו`.
התוצאות היו בהתאם.
הגידולים העיקריים היו : חיטה, שעורה, דורה, סורגום, אפונה+בקיה (תחמיץ), גידולים לשחת. את גידולי השחת היו קוצרים, ואת הספיח שלהם היו מצניעים לזבל ירוק.
היה הבדל גדול בין שטחי בארי ושטחי אורים. בשטח אורים כמות הגשמים היתה קטנה בהרבה מאשר בבארי,  גם תוצאות היבולים היו נמוכות בהרבה.
בצורת בנגב זה דבר די שכיח, אולם  מנהל מקרקעי ישראל חייב אותנו בחוזה לזרוע  חלק מהשטחים גם בשנים השחונות ובהתאם היו פיצויי הבצורת.
 
אמנון מזעקי, יגאל דנקוורט, צוות הפלחה - עם ה"בדפורד" 
 
נתן מיר 
 
העבודה בנגב היתה ברובה עבודה עצמית (בשנים הראשונות), עם תגבור של שכירים בעונת הקציר.
חברים וחברות רבים עבדו בנגב: נתן מיר, החבר אשר ריכז, דאג וניהל את כל נושא העבודה בנגב. השם של נתן מתחבר ישירות לפלחה בנגב.
בפלחה עבדו עוד: אליהו ליברמן, אבנר רוזנפלד, משה רובפוגל-אוריאל, יעקב ויינגרטן, נתן ערמון, דני הג`ינג`י, משה גולדפישר, צביקה כסה, אמנון שטוסר, אורי וולקשטיין, שולה אוריאל, עירית גולדפישר, ראלה מיר. למעשה אין כמעט חבר או חברה שלא ירדו לעבודה בנגב.
 
באמצע שנות החמישים התנהלו ויכוחים גדולים במשק, האם להמשיך ולעבד את השטחים בנגב או להשקיע יותר בגידולים אינטנסיביים בשטחי הבית.
בסופו של דבר הוחלט להמשיך ולעבד את השטחים הללו, כל עוד מקבלים אישורי עיבוד מהממשלה. החברים בשנים אלו ראו את עיבוד השטחים בנגב כעבודה חלוצית המביאה הכנסות ואתגרית לבנין המשק והמדינה.
הרבה מאד כלי עבודה כמו טרקטורים, מחרשות, משדדות, קומביינים, מכבשים ועוד ניקנו באותה תקופה. החברים היו יורדים לנגב לתקופה של שבוע עד עשרה ימים, כשלכל קבוצת בחורים שעבדה על גבי הטרקטורים, היתה מצטרפת בחורה אחת, שתפקידה היה לדאוג לכלכלת העובדים.
היה קרוואן גדול ששימש כמטבח, מחסן, ומקום מגורים לעת מצוא.
זה היה מקום עבודה אתגרי לבני המשק הצעירים, וסביב העבודה בנגב פרחו מיתוסים רבים.
השמועה אומרת שלעבודה בפלחה בנגב היו השפעות על נושא הילודה - למי שעובד בפלחה נולדות רק בנות.
לדוגמא: נתן מיר, אמנון מזעקי ויגאל דנקוורט.
והרבה סיפורים נשארו:
- התלמים בנגב היו ארוכים מאד, והיו חייבים להיות ישרים כמה שיותר.
- מספרים על פיקו שכדי שיהיה תלם ישר, לקח לעצמו כנקודת ציון את השמש.
- לילדים שירדו לבקר בנגב סיפרו שאם שמים לחסידות (שהיו בשטחים אלו באלפים בעונות המעבר) מלח על הזנב, אפשר לתפוס אותן בקלות. 
- הסיפור שאליהו ליברמן נפל לבור עם ה-2 D והניסיון לחלץ אותו,
- או הסיפור על משה רובפוגל (אוריאל) שניסה להדליק מדורה קטנה והדליק את כל השדה, את הצעקות של אברהם קמל שמעו עד קבוצת שילר ועוד...
 
במשך השנים ירד מספר החברים העובדים בנגב, ועלה מספר השכירים. התחלנו לעבוד עם בדואים משבט אל-הוזייל, מרהט ועם דרוזים מהגליל. לאט לאט החלו לנשל אותנו מהשטחים ליד בארי, והחלו שותפויות שונות לעיבוד שטחים עם שדה בוקר, גבולות, משואות יצחק ואלמגור. התחלנו לעבד שטחים בצפון הנגב באזור פלוגות, ובשותפות עם אלמגור עיבדנו שטחים בצפון הכנרת (הבטיחה).
גם שותפויות אלה התפרקו בסופו של דבר ונשארנו רק עם שטחים באזור גבולות. שטחים אלו עובדו באופן מינימלי ביותר, זאת על מנת לשמור על הקרקע בבעלותנו.
 
לאחר הסכם השלום עם מצרים, פינוי סיני והקמת יישובים חדשים בנגב המערבי, נלקחו מאתנו סופית האדמות ובא הסוף לפלחה בנגב.
 
 

shiller abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות