עלים 2000
מדי יום שישי, נפגשת חבורת אנשים אמיצי לב ונחושים, וכנגד כל הסיכויים, עולה לאכול ארוחת ערב בחדר אוכל.
אצלנו בבית האירוע נפתח בצפיה משותפת בסדרה "טעמים", כל יום שישי ב 16.00.
מיד אחרי שאנו רואים את צחי בוקשסתר מכין ברגע קדרות מזון מדהימות, מיצי הקיבה שלנו מתעוררים ואנו מתחילים להתכונן:
בקפידה אנו בוחרים את החגיגיים בבגדינו, מסדרים את הפן ומתאפרים,
בדיוק בשעה 19.00 יוצאים כאיש אחד לעבר היעד המבוקש - חדר האכילה.
מיד עם כניסתנו, עוטף אותנו ריח ניחוח של מאמא-עוף, אבל בהגיענו להגשה, אנחנו תמיד מגלים שהארבה שעבר פה לפני חצי שעה ולקח אוכל הביתה, חיסל את כל הרגליים ומה לעשות למאמא-עוף יש רק שתי רגליים. נותרנו אבוי עם כנפיים בלתי אכילות בעליל ושניצלים שאבד עליהם הכלח.
אני יודעת שכבר כתבתי בדפים אלה שהאוכל בשילר עולה על זה שבנען, ובכל זאת, בימי שישי פשטה השגרה במזון. וכבר אמרו חכמים מאיתנו שגרה זה רע.!
אז למה לנו כל העניין הזה?
א. הילדים לוחצים לצאת מהבית ולפגוש חברים.
ב. נעים לנו לפגוש אנשים מהקיבוץ בערב שבת, (יש עוד חיה כזאת).
ג. למה לא?
אז מה היה לנו?
ארוחת ערב-שבת די משעממת ושגרתית. מפות מקומטות, לא חגיגיות וכמה אנשים אמיצים ועקשנים שעדיין מאמינים שיש בשביל מה לצאת מהבית.
