מקום ההתיישבות - שלמה אבי יונה, א.ר. מאיר

מתוך הספר : במעגלי הגות והגשמה
קבוצת שילר- גן שלמה

על סף מחצית היובל לעליית הקבוצה על הקרקע
 
... בואו אנשי קבוצת שילר ופלוגות הקיבוץ המאוחד לדרבן את מרץ העובד, את חסכונו הזעום, את כוח שיתופיותו, ולעשותם לחלק פיננסי וממריץ המנצל כל הזדמנות להקמת משק עממי.

                                    ב. כצנלסון

 

לעתים נשאלת השאלה, מדוע הלכו ראשוני קבוצת שילר בדרך שבה הלכו בבחירת האדמה והשיטה להתיישבותם: אדמה על יד מושבה דווקא והתנחלות על שטח מצומצם , 352 דונם, ללא תקציב להתיישבות. כדי להשיב על שאלה זו, מן הראוי לעמד על התקופה שבה נרקמה אצל ראשוני הקבוצה המחשבה בדבר עליה על קרקע לשם התנחלות.

מתוך לימוד הפרק הזה בתולדות המפעל הציוני בארץ יתברר על נקלה שאז היו רק שתי ברירות: או להאחז באיזה אופן שהוא בקרקע מתוך תקווה להגיע אי- פעם לתקציב התיישבותי, או לא לעבור להתיישבות כלל. ומי יודע אם היתה קבוצת שילר מגיעה בכלל להתיישבות אילולא נזדרזו ראשוניה לרכוש, בעז ר ת הקרן הקיימת, את הקרקע ולעלות עליה בכל התנאים ומצב מיוחד במינו זה הוא גם שקבע בעניין בחירת המקום להתיישבות. בתנועה הציונית היה אז רווח ויכוח על ביסוס או הרחבה. האפשרויות החומריות בידי ההסתדרות הציונית היו זעומות. במעט הכסף, שעמד לרשות קרן היסוד, היה צריך לכלכל את חוסר העבודה בארץ ורק מעט- מן- המעט נשאר לתקציב ההתיישבות. צפה איפוא השאלה מה לעשות: לבסס את המשקים הקיימים, שגם עליהם עבר בימים ההם משבר קשה, או לעזור להקמת משקים חדשים ובלבד שלא להפסיק את ההתיישבות.

על המצב בתקופה ההיא נוכל ללמוד מתוך השורות הבאות, שנכתבו בידי ב. כצנלסון בחשון תרפח, אחרי הקונגרס הטו :

וקונסולידציה מה היא? הצגת דרישות למשקים, או הבטחת תנאי התפתחותם ? כשראינו מה התקציב - 106,000 לאי להתיישבות בכלל ובתוך זה רק- 8,000 לאי   להתיישבות חדשה, כלומר תקציב להספקה בלבד, הבינונו מה פרוש אותה קונסולידציה.

בכל חלקי התנועה עמדו אז בפני הברירה : או להפסיק לפרוץ כל פעולה התיישבותית, או לבקש דרכים חדשות כדי לפרוץ את המעגל שבו היו נתונים המפעל הציוני, העליה וההתישבות בימים הקודרים ההם. תנועת הפועלים לא יכלה להשלים עם חוסר כל פעולה התיישבותית, והתחילו עולות הצעות על התיישבות עובדים באיזור המטעים. הנה מה שנאמר בימים ההם :

... במצבנו הקיים אין תקווה וסיכויים להתיישבות עובדים בקנה מידה רחב... המצב הזה מחייב דרך של התיישבות אחרת, הדרגתית, זולה יותר ועם זה גם רחבה יותר, כדי לתת למאות ולאלפי חברים העובדים במושבה את הפרספקטיבה הממשית לקץ הסבל ומאמצי המעבר שלהם בעתיד לא רחוק. מושבי פועלים על- יד המושבות בצורות חברתיות מתאימות יתנו פתרון גם לבעיה של הבטחת העבודה במושבה וגם לשאלת ההתישבות של פועלי המושבות... (צבי לופט בועידת הפועל הצעיר בתרפז).

ועוד נאמר בימים ההם :

יש לדרוש הקמת ישובי עובדים באיזור המטעים. זוהי פינה הראויה לכך, שהמוסדות הלאומיים המיישבים והקרן הקיימת בראשם, יתנו את דעתם עליה. (ב. כצנלסון, בועידה החמישית של אחדות העבודה, חשון תרפז)

הדברים נאמרו בשנת תרפז, באותה שנה, שבה ישבה קבוצת שילר ברחובות, וביתר דיוק בקרית- ענבים, לפני שעברה לרחובות. אלה היו התנאים והמסיבות, שבהם החליטו ראשוני הקבוצה לעלות על הקרקע, שנרכשה על- ידי הקרן הקיימת בעזרת הלוואתם ( 500 לאי) שהילוו לה.
כאמור, עלתה הקבוצה על הקרקע במהרה, מקץ שנתיים לעליית חבריה לארץ. לפי המקובל, עדיין לא הגיע תורה להתיישבות, אבל גם זה נעשה מתוך הכרח המסיבות. לפי הרכבה האנושי של הקבוצה בימים ההם היה מן ההכרח שתזדרז להתיישב כדי להבטיח את קיומה בכלל.