בתחילת שנות החמישים הוחלט על נטיעת מטע גויאבות במשק, בסדר גודל של 10 דונם.
המטע ניטע מצפון לרפת, בסמוך לבריכת הביוב ובמטרה לנצל את מי הביוב.
הזנים היו זנים חדשים בארץ מהסוג של גויאבה לבנה ואחרים, להבדיל מעץ הגויאבה האדומה, אשר גדל ליד חדר האוכל. השטח הושקה במי הביוב של המשק.
בשנת 1954 כותב מוטל רוזנפלד בעלים:
"במטע הגויאבות כ - 200 עצים, שליש מהם בני שלוש ומעלה והיבול השנה היה כאלף ק"ג פרי. היתר הם עצים בשנה השניה והתפתחותם טובה מאד.
הבעיות הקשורות בענף זה הן רבות, ובדרך כלל גם המומחים לעצים הסובטרופיים בארץ, לומדים עדיין מהניסיון בגידול הגויאבה ואינם בטוחים במתן עצותיהם. הסיבה לכך, כי העץ הזה הנהו עדיין חדש במשק היהודי וגדל בארץ כבלתי מורכב."
היו בעיות נוספות בגידול הגויאבות: בעיות של זבוב הפירות הגורם לתולעים, עונה קצרה מאד של קטיף, קטיף בתוך חלקה המושקית במי ביוב, דבר שיכול לזהם, הן את הפרי והן את הקוטף.
האחראי על גידול הגויאבות היה מוטל רוזנפלד, אשר קבע את השלט והסיסמא: "הִזַהֵייר גנב ממזר, שמך ידוע לשוטר". זאת בעיקר נגד הגנבים המקומיים: הילדים והנוער.
מטע הגויאבות נעקר בסוף שנות ה- 60 ובמקומו ניטע מטע במבוק, אשר אמור היה לייצר סנדות-מוטות לתמיכת העצים במטע האבוקדו.
