דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה


                          
   עיצוב שער הבית והדפים: מתי רבד

תעודת זהות >>  דפים אישיים >>  נוער ו` 1944-1945 >>  שבתאי אלאדג'ם
שבתאי אלאדג'ם
נולדתי: 14.01.1928
ארץ לידה: בולגריה
קבוצה: נוער ו` 1944-1945
שנת עלייה: 1944
בשילר משנת: 1944
עד שנת: 1947
מורה: אסתר קרמיש
עבדתי ב: בשטח
עבדתי עם: יעקב צוקרברג
 
אני שמח שניתנה לי הזדמנות לתאר את מסעותי מבולגריה לישראל, ובעיקר את שהותי בקבוצת שילר, ואענה לשאלון בצורת סיפור אישי.
שמי שבתאי אלאדג`ם. נולדתי בסופיה, בולגריה, ב-14.1.28. כבר בן 77, בדיוק בגילה של קבוצת שילר; קבוצת שילר שגיליתי בדצמבר 1944.
למעשה, יצאתי מבולגריה (מסופיה) ב- 1.12.44 בגפי, תוך כדי סערת המלחמה בבלקנים. הנסיעה התאפשרה הודות לארגון ציוני שעסק בשליחת צעירים בעלי דרכונים לישראל. כאשר הגעתי לישראל שהיתי שבועיים במחנה עתלית, ושהייה זו זימנה לנו היכרות עם המנדט הבריטי ועם יחסו העוין לעולים החדשים, שלא הפגינו כלפיהם טיפת אהדה, אף שהגיעו מגיהינום המלחמה. השהייה הזו בעתלית גם איפשרה לי ולחברי להכיר טוב יותר זה את זה והכינה אותנו לחיינו החדשים בישראל, שעברו דרך קבוצת שילר.
 
ב- 20.12.44 הגיעו שליחים מקבוצת שילר כדי לשחרר אותנו ולהעביר אותנו למשק, שם ציפתה לנו קבלת פנים חמה מהולה בסקרנות מובנת. אחרי הברכות המקובלות, הדבר הראשון על סדר היום היה חיטוי מכל הטפילים שליוו אותנו במהלך המסע לארץ. קבלנו בגדים חדשים ונקיים, המתאימים יותר לחיינו החדשים. מחצית היום בילינו בעבודה והמחצית השנייה הוקדשה ללימוד השפה, המפתח לתקשורת, להיכרות ולפתיחת אופקים חדשים.
כשהגענו לקבוצת שילר, הקבוצה שלנו הייתה קטנה מדי ולכן לא קבלנו מדריך. מכל מקום, חברי ואני לא היינו בני אותו גיל וגם לא בעלי אותה השכלה, אותו רקע או אותן שאיפות. אבל היינו נחושים ומלאי התלהבות. במשך הזמן עברו חלק מאנשי הקבוצה הקטנה שלי למקומות אחרים והנשארים הפכו לגרעין שקלט עולים חדשים צעירים מפולין, מהונגריה ומרומניה. (זאת אחת מהסיבות לכך שחברי הקבוצה הקטנה שלנו לא זכורים לי בבירור). וכך השתלבנו בחיי המשק, כשאנו ממלאים מטלות ותפקידים שונים בשקדנות ובהתלהבות.
דבר לא הבדיל בינינו לבין בני המשק פרט לחגורות של ה"הגנה" או הפלמ"ח שהם חגרו בגאווה רבה, אבל חוץ מזה היו כולם נחמדים וחברותיים.
אני נשארתי שנתיים במשק. מהיום הראשון ועד סוף שהותי בקבוצה שובצתי לעבודות השדה, ואדם נפלא, יעקב צוקרברג, היה המדריך ומנהל העבודה שלי. כמו כן עבדתי עם חברים אחרים: בעלה של המורה לעברית שלנו (אסתר קרמיש), שמואל קרמיש, דב לכטר (לאור) ועוד חבר מהקבוצה שלנו המופיע בתמונה.
 
העבודה הייתה מעניינת ובמהלך התקופה הזו למדנו דברים רבים הקשורים בעבודת האדמה, טכניקות שונות ויישומן. אני מלא התפעלות מהתקופה הזו ומהתפתחותה של ישראל היום בהשוואה לשכנותיה ולשאר העולם, אך כלל לא מופתע.
מלבד מה שקשור בחיי היום-יום, אהבתי מאוד לעסוק בציור וברישום. מקבוצת שילר קבלתי תקציב (כסף) לקנות עפרונות, נייר, מכחולים וצבעי שמן. כמו כן אישרו לי לנסוע פעם בשבועיים לביקור במוזיאונים של ת"א ובתערוכות אחרות, דבר שעודד אותי מאוד בתחום הציור.
מעולם לא עזבתי את הציור ולא את קבוצת שילר.
בתחילת 1947 עברתי להתגורר בת"א ונשארתי בקשר עם קונרד מאן, המורה למוסיקה ומנצח המקהלה בקבוצת שילר. הוא הרחיב את אופקי במוסיקה ובזכות הקונצרטים והופעות המקהלה היכרתי גם ארצות אחרות. [קונרד מאן היה בסיבוב הופעות בחו"ל עם מקהלה תל אביבית. - הערת המתרגמת.]
בנובמבר 1947 הכרתי בפריס את אשתי, שהגיעה לאחר מכן לישראל ומאז אנחנו ביחד. יש לנו שני בנים: הבכור נולד בתל אביב בשנת 1952 והצעיר נולד בצרפת בשנת 1963. שניהם כנרים מקצועיים.
שנת 1947 היא שנה חשובה מאוד עבורי וגם שנה חשובה לישראל: ההצבעה באו"ם על הקמת מדינה יהודית לצידה של מדינה פלסטינית נתקלה בעוינות רבה מצד מדינות ערב וכל אויביה האחרים של מדינת ישראל. אני חזרתי ארצה בדצמבר 1947 ומיד גויסתי. עד השחרור בשנת 1952 הופענו ושרנו בכל החזיתות. בינתיים הוכרז על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948.
 
לאחר השחרור מהצבא התחלתי בקריירה מקצועית חדשה, קודם כרפד ובהמשך כרפד-מעצב. בדרכי המקצועית נעזרתי במכתב ההמלצה בחתימת ידו של יעקב צוקרברג, שהעידה על עבודתי בתקופה שבה חייתי בקבוצת שילר.
לאחר צאתי לגמלאות בשנת 1992 הקמתי גלריה לציור (שלא למטרת רווח) כדי לעודד אמנים לא-מוכרים, וכל זאת כהמשך ישיר לעבודתי כמעצב. החוויה החדשה הזו מסבה לי הנאה מרובה. אני גם מלמד ציור בצורה אחרת בשיטה אישית. בכוונתי לסיים את פעילותי כבעל גלריה וכמורה לציור בסוף שנת 2005, כדי להתפנות לפעילויות אחרות הקשורות בזכרונות. אני ממשיך לצייר וברצוני לשלוח לכם תמונה או שתיים מיצירותי, לזכר הימים הטובים שביליתי בקבוצת שילר.
אני מקווה לשמוע מכם בקרוב,
שבתאי אלאדג`ם, צרפת
המכתב תורגם מצרפתית על ידי לאה רבד
 
היום אני: 2008
אני עדיין חי.
גר בפריס עם אשתי,
יש לי שני בנים בוגרים ושישה נכדים.
אי-מייל: faladjem@yahoo.fr
 
 
שבתאי ומרסל אלאדג`ם, קונצרט של צלילים וצבע באולפן למוסיקה בברנר - 2010
 
 
מעניק את הפורטרטים שצייר למשפחות במשק - קונצרט של צלילים וצבע 2010
 
  
 בעבודה בשילר - צייר שבתאי אלדג`ם, פריס 2008
תמונה שנתרמה לקבוצת שילר ע"י המשפחה, תלויה במזכירו.
בתמונה: שמואל קרמיש, יעקב צוקרברג, דב לאור וחברים מקבוצת הנוער.
 
 
יוסי עפר והבנים הכנרים של שבתאי: אברהם ג`ורג` ופרדריך אלאדג`ם - ברכות וטקס בקונצרט
 
 

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|דף הבית|תעודת זהות|גלרית שילר|מקורות פרנסה|תרבות, חינוך ופנאי|מהארכיון|טיול בקבוצה|רות טטלס|צור קשר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |


אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2020 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות