דוא"ל / נייד / טלפון:
סיסמה:
זכור אותי שכחתי סיסמה
 

מהארכיון >>  סיפורים וזיכרונות >>  ילדי לנה אחרי עשרים וחמש שנים
 
מתוך כתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות ב- 3 במאי 1970 ומתארת מפגש של ילדי לנה עם לנה קיכלר בקבוצת שילר.

כאן, בקבוצת שילר, הם שבו ונתאספו סביבה. סביב האמא, ד"ר לנה קיכלר (זילברמן), שעתה כבר הייתה סבתא לנכדים רבים. הכל ביקשו את קרבתה, סיפרו לה על החדשות בבית, הראו לילדים הקטנים את אמא לנה, שאילמלא היא, לא היינו היום פה...
בתוך כל להט החיבוקים והנשיקות התברר כי למפגש הנוכחי קיבלה לנה שי יקר: האחרונה בילדיה הגיעה למולדת. הייתה זו טטיאנה איגלסיאס, רקדנית הפלמנקו שעלתה ארצה באחרונה עם בעלה, רוברטו, רקדן ידוע בארצו.

אז, באותם ימים שלאחר מלחמת העולם, לא הצטרפה טטיאנה הקטנה לקבוצה בדרכה לארץ. היא אומצה על ידי פרופסור יהודי מאמריקה, הועברה מפריז לארצות הברית, למדה שם, עבדה כמורה ולימים פגשה ברוברטו, נצר למשפחת אנוסים ספרדית, שחזר אל היהדות. לאחר נדודים הגיעו בני הזוג ארצה - ולקבוצת שילר - הם ובנם הקטן קרלוס, שלא מש מסבתא לנה. במשך כל השנים שעברו מאז לא נותק הקשר שבין לנה קיכלר לבין טטיאנה הקטנה שכל כך אהבתי. הן התכתבו - ולבסוף עשתה האמא גם לעלייה של משפחת איגלסיס ולקליטתה בארץ.

גם קשריה של לנה עם שאר ילדיה נשמרו היטב. הנה, יוסף קוקבקה השזוף ממושב לכיש, הסוחט מלנה קריאת הפתעה מסורתית: אוהו, כמה גבהת! והנה אדית צירר, כיום טכנאית שיניים המתגוררת בחיפה. והנה יעקב גוטרמן, חבר קיבוץ העוגן, מורה לספרות ולתנ"ך שסיפורו שונה מזה של הילדים האחרים למשפחת קיכלר: הוא הצליח לגלות את עקבות הוריו זמן קצר לאחר שעלה ארצה.
ולידו - צבי וענת פיטרצ`ניק מחדרה. צבי, שהוצא על ידי לנה קיכלר ממנזר, עתה הוא מעובדי מפעלי הנייר בחדרה.
פילצ`ניק הוכה תכופות במינזר, אליו נאסף בזמן המלחמה. לאחר שלנה חילצה אותו משם, התברר שהוא בן בלי שם. הוא שכח את שמו, שם משפחתו ושמות הוריו. פעם התהלך עם חברו ברחובות פריז הבחין בשם פילצ`ניק על אחת החנויות - ולפתע פרץ בבכי. צבי פילצ`ניק חזר אז אל שמו. פורסמו מודעות בעיתונים. נמצא האב, נמצאה האם - הילד זוהה.

מילק, מה נשמע בטכניון? - קיבל בחור דק גו ובהיר שיער טפיחה עזה על השכם.
מילק. עוד סיפור מסיפוריה המופלאים של לנה קיכלר.
הוא היה ילד בלונדיני, בעל עיני תכלת יפות ורזה מאוד כתוצאה ממחלת שחפת. פניו היו רציניות ומבטו חודר. הוא הובא אל לנה על ידי האומנת הזקנה שלו, אשר הסתירה אותו בזמן המלחמה. אביו מת מרעב בתעלת הביוב. גולגולתה של אמו רוצצה לנגד עיניו. הוא ממשפחה של דוקטורים ורבנים. שמרי עליו, אמרה האומנת. כבר אז התגלה כילד מחונן, שלמד בעצמו קרוא וכתוב, והיה בקי במוזיקה ומתמטיקה.
מילק, כיום מנחם קליינמן, איש קבוצת שילר, לומד זו השנה החמישית ארכיטקטורה בטכניון.

לידו - יוסי הולצר, עלם חמודות. רק בן 23 . לא, הוא אינו אחד מפליטי השואה. אך הוא שייך למשפחה. יוסי נולד באותו מוסד חינוכי בפריז, שם הדריך אביו את מאה הילדים. זאת הייתה סנסציה לילדים לראות תינוק אמיתי, מתחייכת לנה.
והתינוק הנחמד הזה, שהיה אכלן גרוע, הוא עתה איש חיל האוויר לתפארת.

בלי ספק יש לו נושאים משותפים עם שמעון הלר העובד כטייס באל על. תראו כמה שהוא גדל! מתלהבת אמא לנה למראהו של שמעון. אז כאשר מצאה אותו משוטט רעב ברחובותיו של גטו ורשה וצירפה אותו לילדיה באמת לא חשבה שהוא יגדל כל כך...

לידם, דינה גמר מהרצליה, החובקת בידיה שתי ילדות חמודות - יעל ומיכל. עבודתו של בעלי ניתקה אותו למשך מספר שנים מישראל, אך מעולם לא ניתקתי מ`משפחתי`, היא מספרת ומבקשת מבנותיה: :תגידו יפה שלום ל`סבתא`.

והנה מארגנת השמחה, לאה רבד, חברת קבוצת שילר, הנשואה לאחד מחברי המשק. אז - ילדה צנומה, שהרבתה לחייך, למרות הכל. כיום - אם לילדה חייכנית, גבריאלה, המעידה על עצמה: קראתי את כל ספריה של `סבתא`.

רבבות קראו את ספריה של דר לנה קיכלר, מאה ילדים (שתורגם אפילו ליפנית) ובנים לגבולם. כעת, היא מספרת לילדיה, בשעת הפרידה, אני מתארגנת לכתיבת ספר שלישי.

מה יהיה הנושא?
כמובן, הסוף הטוב: קליטתם של ילדי בארץ, מחייכת האמא.
דומה, כי חומר לסוף טוב לא יחסר לה.

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|דף הבית|תעודת זהות|גלרית שילר|מקורות פרנסה|תרבות, חינוך ופנאי|מהארכיון|טיול בקבוצה|רות טטלס|צור קשר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2021 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות מרכז מיר"ב